כמה שנים בזוגיות עם שתי בנים קטנים יצא שהוא היה אלים כלפי הילד הגדול 3 פעמים…

כמה שנים בזוגיות עם שתי בנים קטנים יצא שהוא היה אלים כלפי הילד הגדול 3 פעמים מאז שהוא נולד והוא קטן הוא רק בן שנתיים וזה לא משנה הגיל אני פשוט יצאתי עליו כל פעם בסוף מסתבר שיש לו מחלת נפש והוא באמת הולך ומטפל בה העיניין שהפסיכולוגית התקשרה אלי ורצתה לאמת את מה שהוא סיפר לה ואמרתי שזה נכון היא אמרה שהיא מחויבת לדווח על זה לרווחה בעיקרון אנחנו לא גרים ביחד תקופה ארוכה כבר אבל אני מפחדת שהרווחה יתערבו ויקחו לי תילדים כי גם ככה אני לא כל כך מבוססת בחיים תרגיעו אותי שלא יקרה מצב כזה אני באמת דואגת והוא באמת גם פתח את הלב שלו לפסיכולוגית כי הוא רוצה לטפל בעצמו ולהיות אבא טוב יותר לא היה עוד אלימות כלשהי לא כלפי לא כלפי התינוק מה אומרות יש לי מימה לידאוג 😪
💬9 תגובות👍1 לייקים

תגובות (9)

משתמשת פורטי
משתמשת פורטי4 באפריל 2025 בשעה 01:10
לא כלכך ברור הילדים שלו?
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי4 באפריל 2025 בשעה 01:46
הרווחה לא לוקחת ילדים כל כך מהר ובטח אם את גורם מיטיב איתם אין שום סיבה שיקחו. יש חובת דיווח על אלימות כלפי קטינים גם לך אם הוא פוגע בילד וכמובן גם לפסיכולוגית. בדרכ אם יש תוכנית טיפול להורה המכה פשוט עוקבים אחרי ההתקדמות כי המטרה להפסיק את האלימות כלפי הילד
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי4 באפריל 2025 בשעה 01:57
אם ישלו מחלת נפש הוא צריך פסיכיאטר ולא פסיכולוג
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי4 באפריל 2025 בשעה 03:06
איזה אלימות הילד חווה(? לא יקחו לך את הילדים להפך יעזרו לך ויגנו עליך
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי4 באפריל 2025 בשעה 05:23
יספר לך על אחותי בעלה היה אלים אליה המון המון ועל הילדים ומה לא אבל בסוף היא ערבה רווחה והם עזרו לה זה לא שאת נרקומנית או משהו אתם פשוט חווים אלימות את אחותי לקחו למקלט נשים מכות תקופה ואחרי זה עזרו לה ב למצוא בית והרווחה מאוד מאוד עזרה לה

רוצה לראות תגובות נוספות?

הורידי את אפליקציית פורטי לצפייה בכל התגובות

פוסטים נוספים שיכולים לעניין אותך

אני כותבת את הפוסט הזה אחרי הרבה זמן שאני שותקת. אני נמצאת במערכת יחסים שהפכה להיות רעילה. מאז שנולדו שני הילדים שלנו המצב רק הלך והדרדר. רוב היום אני איתם – אוספת אותם קבוע מהגנים, מאכילה, מקלחת, מרדימה, נמצאת שם בשבילם בכל דבר קטן. ובמקום לקבל שותפות או תמיכה, אני מקבלת השפלות. כל הזמן הערות על איזה אמא אני, ביקורת ופגיעות – לפעמים אפילו ליד הילדים. הוא חוזר מהעבודה, ובמקום להיות עם הילדים שלו אפילו את החצי שעה שיש – יוצא לעשן או להיות בטלפון. וזה כואב לראות. הגעתי לנקודה שבה אני אומרת לעצמי: די. אני בוחרת בעצמי ובילדים שלי. זו לא המציאות שמגיעה להם לגדול בה. אבל אני גם מפחדת. יש לי שני ילדים קטנים בגן פרטי, שכירות, הוצאות… ואני לא מצליחה להבין איך עושים את הצעד הזה ואיך מסתדרים כלכלית ממשכורת אחת. אני מרגישה קצת אבודה, אבל יודעת שאני רוצה עתיד אחר בשבילי ובשבילם. מי שעבר דבר דומה – איך עשיתם את הצעד? איך מסתדרים כלכלית עם ילדים לבד? אשמח לשמוע עצות, כיוונים או אפילו רק מילים טובות שיתנו קצת אור.
💬2 תגובות