אני כותבת את הפוסט הזה אחרי הרבה זמן שאני שותקת. אני נמצאת במערכת יחסים שהפכה…

אני כותבת את הפוסט הזה אחרי הרבה זמן שאני שותקת. אני נמצאת במערכת יחסים שהפכה להיות רעילה. מאז שנולדו שני הילדים שלנו המצב רק הלך והדרדר. רוב היום אני איתם – אוספת אותם קבוע מהגנים, מאכילה, מקלחת, מרדימה, נמצאת שם בשבילם בכל דבר קטן. ובמקום לקבל שותפות או תמיכה, אני מקבלת השפלות. כל הזמן הערות על איזה אמא אני, ביקורת ופגיעות – לפעמים אפילו ליד הילדים. הוא חוזר מהעבודה, ובמקום להיות עם הילדים שלו אפילו את החצי שעה שיש – יוצא לעשן או להיות בטלפון. וזה כואב לראות. הגעתי לנקודה שבה אני אומרת לעצמי: די. אני בוחרת בעצמי ובילדים שלי. זו לא המציאות שמגיעה להם לגדול בה. אבל אני גם מפחדת. יש לי שני ילדים קטנים בגן פרטי, שכירות, הוצאות… ואני לא מצליחה להבין איך עושים את הצעד הזה ואיך מסתדרים כלכלית ממשכורת אחת. אני מרגישה קצת אבודה, אבל יודעת שאני רוצה עתיד אחר בשבילי ובשבילם. מי שעבר דבר דומה – איך עשיתם את הצעד? איך מסתדרים כלכלית עם ילדים לבד? אשמח לשמוע עצות, כיוונים או אפילו רק מילים טובות שיתנו קצת אור.