היי אני בשבוע 22 ולפני יומיים חזרו לי קצת הבחילות וההקאות לא משהו רציני אבל…

באלי לפרוק באלי להיות סלחנית אבל הפעם סלחנית כלפי עצמי כמה אני אוהבת את הבן שלי המקסים בן 5 שהוא כל עולמי והוא ילד שיהיה בריא מאתגר ומפונק מאוד מכילה מאוד סבלנית מאוד מפנקת מאוד של חום ואהבה אבל אבללללל ההריון הזה מוציא ממני אמאלה שהוא מוציא אותי מדעתי וכלללללל מה שאני עושה לא עוזר אני מוצאת את עצמי מולו יוצאת מגדרי צועקת כמו מטורפת כדי לקבל רגע שקט כי כמה אפשר להסביר לדבר להרגיע והוא עוד יותר נכנס ללופ שבא לדפוק את הראש בקיר . הלב שלי בשניות דופק ובאלי למות אחר כך ואחרי הרבה זמן שצריך להרגיע הלב בוכה מחבק ואני מנסה להסביר שכמהה שאמא יכולה לכעוס לצעוק כי גם לה קשה עדיין אני אוהבת הכי בעולם. מי שמכירה אותי יודעת איזה סבלנית אני אבל לפעמים יוצא ממני שד וכל זה אני עם צירים עייפה הכל ביחד אמן אדע לסלוח לעצמי קצת🥹🥹🥹 מקווה שהוא עדיין אוהב ויאהב והטוב שאני כן נותנת יתעלה על הרגעים האלו עבורו ..

למה לא אמרו לי על קפיצת גדילה בגיל הזה הצילו מה קורה עם גיל שנה וחצי שנה ושבע ? הילדה לא רוצה להתלבש לא רוצה לשבת ברכב לא רוצה לשטוף ידיים פנים כל דבר זה מלחמה זורקת אוכל לרצפה אם לא רוצה מתנגדת לכל דבר לא ישנה מספיק בגן קשה להרדים אותה בלילה עצות בבקשה איך מתמודדים עם זה דורש המון סיבולת וסבלנות כמובן שאני הכי רכה ומדבר בנועם ובצורה יפה ומסבירה אבל לפעמים כלום לא עוזר!!!

היי מישהי שמה מאוורר תקרה בחדר של הילדים? יכולות לומר אם זה באמת עוזר? אם מדליקה להם מזגן החדר נהיה קר ברמות. בני שנה ו9 וחצי שנה אם רלוונטי

פליז תענו❤️ הריון ראשון שבוע 19+4 שיליה קדמית אם אני שמה את היד על הבטן איפה שהטבור יש כמו דפיקות לב כאלה וגם מרגישים את זה עם היד. זה תנועות ?

היי לכולן💕 **** אזהרת טריגר - יש בפוסט דברים שקשורים למחלה של ילד - למי שקשה - לא לקרוא**** אז ככה - יש לי בן מדהים בן כמעט 7 ותינוקת שנולדה לפני שבעה חודשים ברוך ה׳ אני אוהבת אותם עד עמקי נשמתי וכשהתינוקת נולדה - הרגשתי שזהו ושאני לא רוצה עוד ילדים , בחינתי יש בן , יש בת - מושלם . ואז - חודש אחרי לידת הבת שלי .. הבן שלי עבר בדיקות דם (סתם כי הרגיש לא טוב , היה חולה עם חום וכאלה … החלטתי לבדוק ) מפה לשם - גילו אנזימי כבד גבוהים … נשלחנו לבדיקות מקיפות יותר - ויצא שאנזימי הכבד היו מוגברים בגלל פירוק שריר ולא מסיבה שמגיעה מהכבד . הילד שלי אושפז בהתחלה עם חשד לרעלת שרירים (פירוק שרירים אגרסיבי שיכול לגרום למוות) מלחיץ מאוד אבל נאמר לי שבמידה וזה זה , יקבל נוזלים וישלח הביתה . בעלי והילד מגיעים לאשפוז ואז התחיל סיוט חיי.. מתחילים מבדיקות דם , עירוי , הילד בוכה , צורח , בעלי נושך שפתיים כדי לא לבכות איתו שם ואני בבית עם תינוקת בת חודש אחרי קיסרי על הידיים מנסה לשמור על קור רוח .. אחרי סבב רופאים בעלי מתקשר אליי ואומר לי ״תקשיבי הם מדברים איתי על מחלת שריר גנטית משהו .. אומרים שהוא לא ילך ״ ככה הם חזרו הביתה יום למחרת עם הפנייה לבדיקות גנטיות ומשפטים שהם זרקו בזמן האשפוז . לא אפרט לכן מה עבר על הגוף והנפש שלי בימים שהיו אחרי … עד שהגיעו התוצאות של הבדיקות הגנטיות והאישורים לבצע אותן בכלל לקח ארבעה חודשים … כל הארבעה חודשים האלה התעסקתי בלנסות לפענח מהזה , האם זה מחלה כזאת או אחרת ומצאתי את עצמי מתפללת על המחלה הכי פחות גרועה , כי לפי בדיקות הדם והממצאים הקליניים חד משמעית היתה מחלה .. אבל לצערי אחרי ארבעת החודשים המייגעים האלה - קיבלנו תוצאות .. מחלת שריר בשם דושן - ניוון שרירים , שפוגע בילדים ומנוון אותם לאט עד שגורם לנכות מלאה ואז מוות . תוחלת החיים היום עומדת על 30-40 כשבסוף חייהם הם צריכים להיעזר בכסא גלגלים , עזרי נשימה , טיפול לבבי , ומטפל 24/7 יש לי ילד יפייפה , מצחיק וחכם ושורף לי בנשמה לדעת מה גזר עליו הגורל . כמובן שאני מתפללת עליו כל יום וכל דקה שעוברת וכל מחשבה על זה , היא כמו אגרוף בבטן . אני מקווה שהטיפולים ימשיכו להתפתח , ושימצאו לזה תרופה אפילו שתעצור את המצב כמו שהוא (הוא חלש קצת אבל הולך ומתפקד באופן כמעט מלא ) עכשיו .. לא תיארתי לעצמי - אבל בתוך כל הדבר הזה , התחלתי לחשוב על להביא עוד ילד … ואין לי הסבר לזה .. אני מתה על הבן שלי , הוא מדהים והקדשתי מאותו רגע של הגילוי את כל כולי לטיפול , לחיפוש מחקים , להתייעצויות , לנסיעות למרפאות הכי מתמחות בארץ , עירוב עמותות , מצוי זכויות עבורו בכל התחומים … אבל משהו בתוך כל זה גרם לי להרגיש שאני רוצה עוד תינוק , הבת שלי מדהימה ואני נהנית מכל רגע ואני לא אומרת שאני מתכננת להכנס להריון מחר , אבל פתאום כן עלתה לי מחשבה על ילד שלישי … מרגיש לי פתאום שאני רוצה משפחה גדולה … שאני זקוקה לזה שהצחוק בבית אף פעם לא ייגמר … אשמח לדעתכן בנושא ? האם זו מחשבה אנוכית מצדי? או שאתן מצליחות להבין את זה ?

שבוע 33+4 איך אתן עוקבות אחרי המנח של העובר? שבוע שעבר התהפכה עם הראש למטה ומאז כל יום אני בסרט שחזרה להיות עם הראש למעלה