באלי לפרוק באלי להיות סלחנית אבל הפעם סלחנית כלפי עצמי כמה אני אוהבת את הבן…

באלי לפרוק באלי להיות סלחנית אבל הפעם סלחנית כלפי עצמי כמה אני אוהבת את הבן שלי המקסים בן 5 שהוא כל עולמי והוא ילד שיהיה בריא מאתגר ומפונק מאוד מכילה מאוד סבלנית מאוד מפנקת מאוד של חום ואהבה אבל אבללללל ההריון הזה מוציא ממני אמאלה שהוא מוציא אותי מדעתי וכלללללל מה שאני עושה לא עוזר אני מוצאת את עצמי מולו יוצאת מגדרי צועקת כמו מטורפת כדי לקבל רגע שקט כי כמה אפשר להסביר לדבר להרגיע והוא עוד יותר נכנס ללופ שבא לדפוק את הראש בקיר . הלב שלי בשניות דופק ובאלי למות אחר כך ואחרי הרבה זמן שצריך להרגיע הלב בוכה מחבק ואני מנסה להסביר שכמהה שאמא יכולה לכעוס לצעוק כי גם לה קשה עדיין אני אוהבת הכי בעולם. מי שמכירה אותי יודעת איזה סבלנית אני אבל לפעמים יוצא ממני שד וכל זה אני עם צירים עייפה הכל ביחד אמן אדע לסלוח לעצמי קצת🥹🥹🥹 מקווה שהוא עדיין אוהב ויאהב והטוב שאני כן נותנת יתעלה על הרגעים האלו עבורו ..
💬2 תגובות❤️1 אהבה👍1 לייקים

תגובות (2)

משתמשת פורטי
משתמשת פורטי18 בינואר 2025 בשעה 18:18
תקשיבי אני באותו המצב שלך אומנם שלי בת 3 , אבל היא פשוט סופגת ממני כוחות שכבר אין לא נותרו לי לא נותרו , אני מגיע ללילה אם לשון בחוץ , וגם אני צועקת זה בסדר לצעוק דם לנו מוצר רגע של שקט. ואני גם בהיריון זה אינטנסיבי זה קשה , שולחת לך חיבוק ענק ♥️

פוסטים נוספים שיכולים לעניין אותך

חייבת לפרסם את הנס הפרטי שלי!!! ארוך אך שווה קריאה. ילדתי את הבכורה שלי בלידה שלא מאחלת לאף אחת לעבור אותה עם הריון שכל שבוע בבית חולים על כאבי ראש בלתי נסבלים וחולשה לא מוסברת וכמובן בלידה עם תפרים וואקום ומלא איבוד מנות של דם. התאוששות שלא פשוטה בכלל. לאחר שנה וקצת תודה לבורא עולם נקלטתי להריון שני לאחר שגיליתי על ההריון התחלתי לצרוח מבכי שאני לא רוצה לעבור את זה שוב. והבטחתי לעצמי שזו תהיה החוויה המתקנת שלי עם בורא עולם. לאחר כל הזדמנות של תפילות מול בורא עולם ובכל יום שלישי במשך תשעה חודשיים לקחתי על עצמי להדליק נר לזכות רבי מנחם מנדל מרמינוב בן יוסף שימליץ עלי ללידה קלה ותקינה ושיחליק אותה ממני בלידה תקינה כל מהלך הריון עובר תקין ומרגישה שרבי מנחם איתי יד ביד עם בורא עולם והגיע הרגע שלי- שבוע 40+3 עם צירים נסבלים והפרשה דמית ולקחתי החלטה להגיע לבית חולים התקלחתי לקחתי את הזמן לאחר הגעה של הבית חולים מתחילים במוניטור עם צירים מעולים של כל 10 דקות והרופאה אומרת שזה התחלה של לידה אך עדיף לבדוק פתיחה עם כל הפחד, הרופאה מגיעה ובודקת לי פתיחה 2 וחצי ואומרת לי את בלידה יורדת לחדר לידה ואני לא מרגישה שום דבר ואומרת לה שתכף אבוא כי חייב לאכול לפני. התחילו צירים סדירים אך לא עד כדי כך כואבים והרופאה כל פעם נכנסת ואומרת לי שיש לי צירים חזקים ומתחיל הכאבים הבלתי נסבלים ודורשת אפידורל, הרופאה אומרת שיש עיכוב ולחץ במחלקה והמרדים יכול להגיע עוד שעה. ואני מפעילה את רבי מנחם מרמינוב ומתפללת שיגיע כמה שיותר מהר, אך לאחר 20 דק המרדים מגיע ואומר שנעשה זריז את האפידורל כי אני נמצאת עם פתיחה של 4 ויש בנות לפניי שממתינות. לאחר קבלת אפידורל אני נינוחה לי ומרוצה. ומתחילה לפקוע לי את המים כדי שיזדרז הלידה לאחר שעתיים מתחילה להרגיש שהאפידורל משפיע לי על צד אחד של הרגל והצד השני כאובה עד מאוד, קוראת לרופאה בדחיפות שתבדוק אותי ואומרת לי את בפתיחה של 9 וחצי ותכף מתחילות לידה, ובכל הזמן הזה מרגישה שהרבי נמצא איתי והיא מכינה אותי ללידה ואני רק בראש שלי בורא עולם ורבי מנחם מרמינוב בן יוסף מתחילה ללחוץ ומרגישה שתכף זה מגיע,לוחצת וכאובה נותנת את הנשמה ורק חושבת על רבי מנחם לאחר לחיצות המיילדת מתלבטת אם לחתוך אותי מכיון שאני צרה והראש נתקע ואני רק חושבת על רבי מנחם מרימינוב ויודעת שהוא נמצא איתי. לאחר מספר לחיצות האחות אומרת לי את חייבת לתת לחיצה אחרונה והיא בחוץ, נותנת את כל כולי ומריצה בראש את רבי מנחם ויוצאת לי 3.360 קילו של אהבה!!! בלידה טבעית בלי תפרים תודה לאבא שלי המלך בורא עולם שנתן לי את התיקון של החוויה הכי מטורפת שיכולה להיות לי, ומאחלת לכל אחת לעבור לידה קלה בידיים מלאות אמן ואמן!!!!
💬12 תגובות❤️5 אהבה👍25 לייקים