משתמשת פורטי26 ביולי 2026 בשעה 07:35
אני לא אוהבת את חמתי!! ואני רוצה לשנות את זה אבל קשה לי איתה מאוד
היא לא מגיעה הרבה פעם-פעמיים בחודש אבל הנוכחות שלה מוציאה אותי מדעתי אין לי סבלנות אליה.
אני חודש אחרי לידה אז גם ההורמונים מוספים לתחושות שלי כלפיה.. היא לא עושה לי משהו רע אבל אני מרגישה שהיא שיפוטית כלפי, לדוגמה הגדולה עולה לגן עירייה בספטמבר, לפני כמה חודשים שאלה אותי איך קוראים לגננת בגן החדש אמרתי לה שאני לא יודעת ואין עדין שיבוץ אפילו אז היא אמרה לי איך את לא יודעת?? לא בדקת?? את לא שואלת?? ומה יש לי לשאול אם הילדה עוד לא היתה רשומה בכלל רק אחרי שקיבלנו שיבוץ התחלתי לברר פרטים. ועוד מקרים דומים. פעם אחת היא שמרה על הגדולה כשיצאו לה שיניים היא התקשרה לבעלי ואמרה שהילדה לא מרגישה טוב אמרנו לה שתתן לה נובימול במינון מסויים אמרה בסדר וכשחזרנו הביתה אמרה שלא נתנה כי זה נראה לה יותר מידי ונתנה לילדה לבכות מכאבים.
באופן כללי היא לא נעימה כל הזמן רבה עם המשפחה שלה והשכנים שלה וזה הסיפורים שאנחנו שומעים ממנה כשהיא מגיעה אותי לא מעניין לשמוע על הריבים שלה אני לא רוצה להכיל את זה. כשהיא מגיעה זה אף פעם לא בתיאום מראש אלא מעכשיו לעכשיו היא רוצה לבוא ואם אומרים לה שלא מתאים היא נעלבת ולא יוצרת קשר כמה ימים.. גם אם אנחנו לא בבית באותו רגע היא לוקחת את זה קשה. אני ממש משתדלת להיות נחמדה אליה אבל קשה לי להיות צבועה קשה לי לשבת לדבר איתה כי היא באמת לא מעניינת אותי והאנרגיה שלה מכבידה עלי. אני רוצה לכבד אותה ושתרגיש בנוח כי היא אמא של בעלי אבל קשה ליייי איתה בתוך תוכי אני פשוט רוצה שתעלם
הילדה שלי אוהבת אותה אבל היא רואה אותה לעיתים די רחוקות אז כל מפגש איתה מטלטל את הילדה והיא הולכת לישון נסערת אחרי מפגש כזה
💬4 תגובות
