התחלנו מעון לילד פעם ראשונה בגיל שנתיים ו5 חודשים . אז היו ימי הסתגלות הרגילים , אבל כבר מהיום הראשון המטפלת אמרה לי שכדאי שנעשה הדרגה לילד ושכל השבוע ראשון עד חמישי אגיע לקחת את הילד לפני שהולכים לישון , ומשכבים אותם ב12 . לקחתי כל השבוע חוםש מהעבודה בשביל זה ,למרות שמבחינה רשמית כבר ביום שלישי הילדים החדשים היו אמורים להשאר יום שלם. בפועל הילד צורח שאני בולכת אבל בגימבורי , פינת מטבח וחצר הוא משתחרר. באוכל , ובמשחק בוקר הוא בוכה . עזבו את זה שבבוקר אין להם חופשיות לבחור מה בא להם לשחק בגן ובאיזה פינה להיות . לגמוגמא אם הילד שלי אוהב פינת מטבח והוא מצליח להסיח דעתו מהבכי אז ךמה לקחת ילד ולהושיב אותו עם משחק שהגננת מחליטה , ומשחק אחד ¡ אפילו אין בחירה בין 2 . וראיתי גם שהכמות לפעמים לא מספקת וגם החלקים לא הכי תקינים למשל סברס , הסוג הכי פשוט , כמות שלא מספיקה ל5 ילדים למשל , ואני בתור בן אדם בוגר לא הצלחתי להרכיב . אבל עזבו את זה . הילד לא אוכל , לא בוקר , לא צהרים ולא ביניים ,עכשיו נכון שיש לי רגשות אשם , שלא הרגלתי את הילד שלי לאכול לבד ואני תמיד מאכילה . אז המטפלת אומרת לי אין לנו זמן להאכיל , מי שאכל אכל מי שלא לא . ודוחקת בי שגם השבוע הילד לא ישן בגן כי לא תיקח אחריות על ילד שלא אוכל ולא שותה , בפועל הוא שותה קצת . ושאני אקח חופש גם השבוע ראשון שני או שאמצא משהו אחר שיבוא לקחת , זה מעון של התמת .. אני ככ מתוסכלת ביום שישי הגעתי , הילד כולו מרוח בנזלת בוכה ,חיור, ריח של צום מהפה היא אומרת שאפילו שלוק)ארטיק( הוא לא הסכים לקחת . ככ כואב לי ולא בא לי לעבור את זה עוד פעם מחר והכי לא בא לי שהוא יעבור את זה . מה עושים ? משהי היתה בסיטואציה ויכןלה לעזור ?

שלום צריכה התייעצות לגבי שמירת הריון . קודם כל אני בשבוע 33+1 יש לי רקע רפואי של FMF אני מוכרת ביטוח לאומי מקבלת נכות . הגשתי שמירת הריון היה לי מכתב מרופא תעסוקתי אוטופד ( שלא ממש התייחס לכאב שלי ) רופאת נשים בסיכון שלי וגם מהעבודה שלי ( עובדת במעון בגיל הרך ) ככל שההריון התקדם התחלתי להגיש כאבים בגב התחתון לא יכולתי להתכופף לא יכולתי לשבת על הריצפה ולהרדים ילדים לא יכולתי לקום כל תנועה שהייתי עושה הייתי נתפסת כאבים ממש חזקים במפשעות ( כל מה שלא הייתי מרגישה לפני ההריון ) עובדת 6 שנים בתור מטפלת במעון ובחיים לא הרגשתי את הקושי והסבל הזה 😔 אבל הרופא של ביטוח לאומי דחה אותי הוא רשם שאין מספיק מכתבים רופאים ולא הביאי מסמך מרופאת נשים ברור על שמירת ההריון . אני כבר חודשיים בבית כי אני באמת הרגשתי על עצמי שאני לא מסוגלת להמשיך לעבוד אני בבית ללא שום משכורת ללא שום הכנסה שעוזרת לנו להקיים . אני מרגישה על עצמי שהתיפקוד שלי בבית ירד לגמרי אני לא יכולה להסתובב במיטה לא יכולה לעמוד ולשטוף כוס ! ברמה כזה כואב לי לשבת כואב לי לשכב כואב לי לעמוד בכל תנוחה שאני פשוט כואב לי וזה כאבים נוראיים אני באמת מרגישה על הגוף שלי דברים שבחיים לא הרגשתי ואני רגילה לעבודה פיזית אני רגילה לתנועה מהבוקר ועד הערב ואני פשוט מתוסכלת שאני לא מצליחה לעשות כלום אפילו לקום וללכת אני צולעת מכל הכאב שיש לי אני בדרך כלל בן אדם מאוד פעיל . אז הייתי שוב אצל הרופאת נשים שלי לסיכון היא רשמה לי במפורש ( העברה הערכה ע״י רופא תעסוקתי שהמליץ על שימרת הריון בשל העבודה מעון וקושי בהתעופפות ונישאת משאות ממליצה על השמך שמירת הריון בשל קושי בתפקוד בסיס . ) וגם ציינה שאני עם סכרת הריון וגם שהסברתי לה את הרמה הכאב ומה שאני מרגישה היא אמרה שיכול להיות שיש סיפוליזיוס משהו כזה לא בידיוק הבנתי אבל לא רשמה את זה הוא רשם שאני יכולה להגיש עירור השאלה אם זה מספיק להגיש עירור וכמובן שגם ארשום מכתב אישי שלי 😔 נכון שאני תכף לקראת לידה אבל בחודשים האלה בבית פשוט מאוד הרסו אותנו כללית וכל עוד אני יכולה לקבל כסף ויעזור מאוד כי לעבוד אני בכת לא מסוגלת וגם אני לי ממש איך לחזור לעבודה שלי ( גם מלחמה ואין מעונות , גם חופשת פסח כבר , ואם הייתי יכולה לעבוד באמת שלא הייתי מתחילה את כל הכאבי ראש האלה איתם 😔) משוערת ללדת בתחילת מאי 3/5

משתדלת לא לבכות על מר גורלי אבל חייבת לפרוק למישהו כי אחרת אשתגע. ילדתי לפני כמה חודשים, אנחנו גרים אצל ההורים שלי כי אני לא עובדת ואין לנו כסף להשכיר דירה. ההורים שלי מבוגרים סיעודיים, אנשים קשים מאוד, פרימיטיביים שמעשנים בבית ומעירים מלא הערות. לא יכולים לעזור בשמירה על הילד ולמצוא מטפלת/מעון לא משתלם כי זה יוצא כמעט כל המשכורת שאני אעבוד. בעלי מרוויח ממש מעט (6500). כל פעם שאני מדברת איתו על זה הוא אומר שהוא מחפש משהו טוב יותר אבל בפועל לא עושה כלום. אני עושה הכל בבית, כביסות, ניקיון, אוכל, קניות, טיפול בתינוק. לא יוצאת לשום מקום, אין לי חברות, אין לי עם מי לדבר. בעלי אדם טוב אבל מתנהג כמו נער עדיין, מתעדף לשחק במחשב אחרי שחוזר מהעבודה. ואם אני מעירה לו על זה אז הוא ישר שואל "אז למה לא אמרת לי". כאילו, ברצינות, מה יש להגיד לך, אתה לא רואה שאני גמורה? לא היה לי זמן בכלל לעכל את ההריון, את הלידה ואני עדיין בדיכאון שאחרי הלידה. הגוף שלי התעוות, החזה צנח, הבטן עם סימני מתיחה ונפולה. אני שונאת כל דבר בעצמי. רע לי בטירוף. אני אוהבת את התינוק שלי אבל כל השאר פשוט מתעלה על זה ובא לי לצרוח. רע לי ואני לא יודעת איך לצאת מהתיסכול הזה. סליחה על החפירה, זהו פרקתי...

לפני כ3 וחצי שנים ילדתי את ביתי הבכורה לבד הייתי בגידול שלה בלי האבא הוא היה עובד לא היה משלם מזונות כל ההוצאות היו עליי כולל מעון והייתי מתעצבנת עליו המון עד כדי כך שירדתי במשקל בלי לשים לב האוכל לא יודעת לאן היה הולך עד יום אחד קיבלתי התקף חרדה ומאז החיים שלי השתנו מבן אדם שמח הפכתי לבן אדם עצוב כל היום וכל הלילה הראש היה במחשבות רק על אבא של הילדה עליי אם חלילה יקרה לי משהו מי יטפל בילדה לילות של מלא בכי היום אחרי 3 שנים המצב שלי בריאותי שלי לא משהו מרגיש לי הראש כבד העיניים שלי עייפות משהו מציק במצח בנוסף עם חיידק היליקובקטר אני חושבת שאת כל זה הבאתי על עצמי אולי הגוף בטראומה למישהי מוכר??

אני לא יודעת למה זה טוב, אבל אני חייבת לשתף את זה בפורום הזה ושאמהות יקראו את זה. בעקבות שרשור שנפתח פה הערב בנושא שאלת המשפחתון לעומת מעון, עלה לי טריגר ומצאתי משהו שכתבתי למנהלת המעון שעבדתי בו לפני שנתיים (בתור עבודה זמנית כסטודנטית). זה ארוך אבל שמה את זה פה לקריאתכן ללא 'צנזורה' מלבד החלפת השמות לבדויים. מעניין אותי מה זה יעלה. חשוב לי לציין: *אני עדיין לא אמא (בדרך בעזרת ה) *מדובר על כיתת פעוטות (גילי שנה עד שנתיים) *המעון מדהים, מטפלות מצוינות, רחוק מאוד מלהיות חריג או מתעלל, זה פשוט משקף לצערי את המצב במעונות של התמ"ת. היי שמרית מה שלומך? אני רוצה לשתף אותך קצת מהתחושות של יום שישי האחרון ברשותך.. היינו אני ודניאלה עם 13/14 ילדים, כלומר מטפלת ל7 ילדים. אני מבינה שלפי התקן של התמ"ת אין כאן שום בעיה אבל אני חייבת להגיד לך, שהרגשתי שאני לא מסוגלת לעמוד בזה. לא רק פיזית אלא גם נפשית. הרגשתי שהילדים לא מקבלים את מה שהם צריכים, שאני לא מסוגלת לתת להם כלום בצורה כזאת. לא הצלחתי לראות את הצרכים של כל אחד מהם ולתת להם מענה. אחד מטפס על משהו ומסכן את עצמו, אחר באותו זמן מושך לילדה בשיער, במקביל אחר מבקש מים, אחד בדיוק מושך בחוזקה את אחת המגירות של המשחקים והכל נשפך על הרצפה, ואחר בדיוק חטף למישהו את המשחק מהיד וגורם לו לבכות. בזמן שאני צריכה איכשהו לכבות את כל ה'שריפות' האלה בו זמנית, ילדה מנסה לשתף אותי במשהו ואחרת רוצה שאעזור לה לבנות מגדל. שתיהן כמובן נדחקות לסוף סדר העדיפויות במצב כזה ופשוט לא מקבלות ממני יחס, אפילו שאני ככ רוצה לתת להן. זו רק הצצה לרגע מסוים באותו יום אבל הוא ברובו היה נראה כך. זה גיל מאוד מורכב, הם מצד אחד מתחילים להתבגר ומסוגלים ללכת ולרוץ ומצד שני עוד לא מבינים לחלוטין את נקודת מבטו של האחר, אין ככ אמפתיה והם לא יודעים איך להתמודד ופוגעים אחד בשני. פשוט מצאתי את עצמי יום שלם רק מכבה שרפות ומחליפה טיטולים ומנסה לשמור שלא ייפגעו, במקום להעשיר אותם, להינות איתם ולהתייחס למה שיש להם לשתף ולבקשות שלהם. וזה נורא כי אני אוהבת אותם ודואגת להם ועשיתי כל שביכולתי ועדיין הרגשתי שאני מזניחה, שיש פה הזנחה חמורה. אם אחת מאיתנו היתה בהחלפת טיטולים השניה נשארה עם 12 ילד וזה היה הרבה יותר גרוע. שלא לדבר על הפסקה בכלל, איך אני יכולה ללכת שתי דקות לקחת אוויר ולחזור אם אני יודעת שאני משאירה את שני לבד עם 14 ילד? כל זה גם העמיד את הסבלנות שלי בסכנה גדולה. איך ניתן לצפות מבן אדם שנמצא תחת לחץ כל כך גדול ללא הפוגה להיות סבלני ומכיל? אני לא יכולה לטפל בכל מקרה לגופו ככה כשעוד 4 מקרים כאלה מתרחשים במקביל. הילד המרביץ והילד המטפס והילד שחטף צעצוע, כולם פשוט מקבלים תגובה של צעקה כי זו התגובה המיידית היחידה האפשרית. אני מוצאת את עצמי צועקת על ילד בן פחות משנתיים, איזה מן דבר זה. אבל מה אני יכולה לעשות? אני לא יכולה במצב כזה להתפצל ל3 ולהגיד לכל אחד מהם בעדינות "זה לא נעים" "זה מסוכן" "זה לא פנוי" או להציע פתרון אחר. מה גם שהם מנסים אותי כי הם ילדים קטנים וזה טבעי והלופ פשוט חוזר על עצמו. יום שישי היה עבורי סיוט, חזרתי עם גב שבור ובוכה כי הרגשתי שהסיטואציה לא איפשרה לי שום אופציה אחרת, שצעקתי על ילדים קטנים והצרכים שלהם בסופו של יום חוץ מהאכלה והחלפות טיטול פשוט לא קיבלו מענה. זה נוגד כל דבר שאני מאמינה בו, זה גורם לי להרגיש אדם לא טוב. לילדים האלה מגיע יחס הרבה יותר טוב ממה שבן אדם מסוגל לתת להם במצב כזה, וגם כלפי ההורים שלהם זה פשוט לא צודק. יצאתי בתחושה שכשיהיו לי ילדים בע"ה אני פשוט אפחד לשים אותם במעון לא משנה כמה המטפלות בו איכותיות ורגישות, כי אני מבינה שזה ממש לא תלוי רק בזה. לכל אדם יש קצה ויש גבול. אנא תגידי לי שזה לא יחזור על עצמו ושנהיה 3 מטפלות מעתה במצב הזה כפי שכתוב בסידור העבודה, כי אני לא מסוגלת לעמוד בדבר כזה שוב.

הבת שלי בת עשרה חודשים ואני לא מתכוונת להכניס למעון מכיוון שאני מאוד מפחדת מכל מה שקורה היום, לא מכלילה את כולם חלילה אבל מאוד קשה לי לשחרר, אני כזו באופי שלי אני בן אדם שלא סומך על אף אחד ומרגיש לי הכי בטוח שהיא תשב איתי בבית . תקשיבו ופשוט בכל מקום שאני הולכת ואומרים לי מה עם הבת שלך באיזה מעון היא? ואני אומרת שהיא איתי בבית אנשים פרקינג מרימים עליי גבה ואומרים לי מה למה ???? איך את מסוגלת ???? תכניסי, זה לא טוב שהיא איתך בבית ועוד מלא ביקורות רעות שגורמות לי להרגיש רע עם עצמי! אין לנו בעיות כלכליות כל כך אבל כאילו אם אני אצא לעבוד היום בחןץ אני לא ירוויח יותר מ4 אלף, זה בדיוקק מה שיעלה לי מעון, מעדיפה לשבת איתה בבית. אני עד כדי כך מוזרה כמו שמתארים אותי?

תגידו לי מה אתן חושבות...🙏 זה ארוך ממש. אעריך מי שתקרא.. בא לי לעשות שיימינג לבן אדם רע, חסר לב ורגשות. מישהו ממש שנולד בלי שום רגש. האיש הזה חי על חשבון הורים שלו, סידרו לו דירה של בן ממשיך (מושב), משלמים לו חשבונות אוכל, הכל. כסף, לא חסר לו. יש לאיש הזה תאוות בצע חולנית! (תאוות בצע היא תשוקה עזה וכמיהה לכסף ועושר חומרי. תאב בצע רואה בעושר כמטרה ולא כאמצעי. תאוות הבצע היא אחד משבעת החטאים של הנצרות הקתולית. תאב בצע מסוגל לפעמים להפעיל אמצעים בלתי-כשרים על מנת להגדיל את הונו האישי. תאוות בצע יכולה לבוא לידי ביטוי בקבלת שוחד וטובות הנאה, למשל) בן אדם רע, חומד כסף. פשוט מרושע! תקשיבו מה היה, תגידו לי אם זה הגיוני... גרנו במושב, אחלה מושב דווקא אנשים די סבבה הכל טוב ויפה, עד כאן בסדר. גרנו שם מאפריל 2022 וסגרנו חוזה לשנה. לא משנה מה קרה שם בחתימת חוזה, גרנו לפניכן המון זמן אצל ההורים ורק רצינו כבר לסגור משהו. שאלנו אותו מה מאיפה החוזה וזה, אז אמר שזה חוזה סטנדרטי שקנה מסטימצקי. לא יודעת מה אתכם, אני אישית לא בן אדם חשדן. אני נותנת אמון במילה של אנשים.. גם ראיתי בן אדם מהעדה שלנו ניראה איש סבבה כזה. לא חשדתי. חתמנו חוזה קראנו בריפרוף וזהו, הכל טוב. שמחים מעבירים דברים נכנסים לדירה הכל אחלה. יש לבן זוג שלי עבודה קרובה לבית הכל טוב ויפה. (אני בחופשת לידה עדיין, בבית) בקיצור ניגש לטכני, מה קרה; עברו אפריל, מאי... פתאום בסוף מאי, העבודה של בעלי מתחילים שם מריבות בלאגן הצוות ההנהלה בקיצור החליטו להעביר את העבודה למרכז. מהדרום, משמעותי! בעלי לא ויתר ועבר איתם, זה עבודה טובה ברוך השם, הוא מתלמד שם גם על הדרך ככה שאפשר לבנות שם גם עתיד. לקח לעבודה כמה זמן ועברו. הוא עבר איתם, היה נוסע כל יום באוטו מהדרום עד המרכז: יוצא ב4 בבוקר חוזר ב6 בערב ומשלם 3600 שקל דלק בחודש. מטורף! 3600 זה המוןןןן כסף. המון! בעבודה שלהם משלמים 50 שקל דלק ליום. וכשהעבודה הייתה קרובה לבית זה היה מכסה את זה. הרגשתי שאנחנו הולכים להתמוטט כלכלית עם ההוצאות של דלק, אוכל, דברים בסייסים שהתינוק צריך ועוד... החלטתי לכתוב לבעל דירה. סיפרתי לו על הכספים שהולכים על הדלק ושהעבודה עוברת למרכז וקשה לנו אז אמר לבעלי שיש לו עד ה1.8 להשיג דייר או שישלם קנס של 5100 שקל. ניסינו בכל דרך אפשרית למצוא דיירים, כל דרך! אין מקום שלא פרסמנו בו. מודעות עלו לנו בזמן וכסף אבל זה היה שווה את זה. הבעל דירה הכין לנו הודעה לפרסם את הדירה ושם יש את המספר שלו. בעיה אחת קטנה הייתה, הוא שחקן מקצועי. משחק אותה עוזר לנו אבל מאחורה שם לנו מחסום גדול שאנחנו לא יודעים עליו. הוא רוצה את הקנס.... הוא תאב לכסף וכמה שיותר. אגב, יש לו עסק בבית של ייעוץ ברפואה אלטרנטיבית, יש לו כמה תארים ביד והוא רואה חשבון לשעבר.. העסק שלו בבית. אין הוצאות על עסק כזה. זה שיחות נטו עם אנשים. ייעוץ. זה לא שהוא עני או משהו. גם כתבתי מקודם שחי אצל הורים שלו בדירה שהביאו לו אז גם אין לו משכנתא וארנונה על הראש. הוא גם רווק, אז אין לו הוצאות על ילדים. אם מישהו באמת צריך את הכסף הזה זה אנחנו 5100 זה המון למפרנס יחיד. זה הון. זה מלא כסף! ועוד יש לנו ילד...והוצאות על דלק... כאילו מאיפה נביא את זה???? בקיצור. האיש הרע הזה החליט שהוא לא רוצה שיבואו דיירים, צבוע כזה. משחק אותה עזור לנו ומסנן כל מי שמתקשר אליו. אה, איך אני יודעת? היו כמה אנשים שרצו לראות את הדירה בזמן שהיינו במרכז אז הפניתי אותם לבעל הדירה.. איכשהו פתאום הם נעלמו. מעניין מאוד. הוא גם לא מסתיר את זה, הוא אמר לי בפנים שהוא עושה סינון רציני ורחוק מאוד מלהכניס כל אחד. עכשיו זה היה בדיוק התקופה של המעברי דירות, כולם עוברים בחופש הגדול, זה הזמן בדיוק! 5 חברות שלי עברו דירה, וזה רק מה שאני מכירה מקרוב.. יש עוד המון. הבעל דירה אמר לי שאף אחד לא פנה אליו בינתיים. מעניין מאוד... עוד רק שלחתי אליך אנשים שיתקשרו... כשתפסתי אותו על המילה אמרתי לו שני אנשים פנו אליי ואמרתי להם שיפנו אליך.. אז הוא אמר "אה.. הם? הם היו עם כלבים אז זה לא רלוונטי". הא.. מעניין. מקודם אמרת שאף אחד לא פנה אליך. מעניין מאוד. בסוף נשברתי ופרסמתי ב2 אתרים את המודעה עם פרטים שלי, קצת חששתי מהבעל דירה אבל לא ממש הייתה לי ברירה. רציתי רק למצוא כבר דיירים ולהתפטר מהקנס. אותו יום שפירסמתי (!!!) שלושה אנשים התקשרו אליי וביקשו לראות את הדירה, יום אחרי 4 פנו לבן זוג שלי בווטסאפ. ממש מעניין. איזה יופי! מעניין מה שהוא אמר שאליו לא פנו. הם ראו את הדירה, מאחורי הגב שלו כמובן ואז כשכבר רצו לקדם עניינים והבאתי להם את המספר שלו. גם הם נעלמו. לעזאזל! הבנתי שהוא משחק בנו ואמרתי אוליי ננסה לדבר אליו רגש... כתבתי לו הודעה, אמרתי אין לי מה להפסיד.. "היי, רציתי לספר לך קצת מה קורה.. מקווה שתבין אותי.. העבודה של הבן זוג שלי עברה למרכז, עד עכשיו הוא עבד כאן בדרום, עבודה מסודרת פתאום היה שם בעיות וכל המפעל עזב למרכז. נסיעות למרכז לא קלות, צריך לקום כל בוקר ב3 וחצי ולצאת ב4 ורבע כדי להספיק להגיע בזמן. הדלק מסתכם ב3600 לחודש,כמעט  200 יומית. זה מטורף, זה ממש קשה ומתיש. אנחנו רואים את הבית רק ב6 בערב ועד שמתארגנים והכל כבר אין שעות שינה ושוב צריך לצאת. קשה לנו ממש :( אני עצמי לא יכולה לעבוד כאן באזור כי אין שום משפחתון/מעון שהסכים עד עכשיו לקבל את התינוק שלנו כי אמרו שזה חצי שנה, סוף שנה... רק בספטמבר אפשר. אז יצא שגם לא עבדתי עד שהעבודה שלו עברה למרכז. עכשיו יוצאת איתו כל בוקר ממש מוקדם ועובדים ... בקשר לדירה, פרסמתי אותה בכל מקום אפשרי, אחים שלו בני דודים שלו חברות שלי פרסמו כולם ברשתות החברתיות ועדיין.. אין שום דייר באופק. היו כמה שכתבו בחזרה שהם מתעניינים והיו עם כלבים. קשוח. אני לא יודעת מה לעשות, זה ממש מורכב קשוח. בהתחלה חשבנו לשלם כאן שכירות ובמרכז שכירות כי ה3600 לדלק זה כמו דירה קט

שעמום בגן. בן שנתיים.. שלחתי מכשיר הקלטה, הכל יפה הכל טוב המטפלות מדברות יפה וחייכניות אבל הגן הזה הוא במצוקה( תמ״ת) של כוח אדם ותמיד יש מרדף אחרי פיפי קקי ולא להרביץ והמטפלות עייפות ומותשות ... הילד שלי הוא ילד סקרן והייתה תקופה שסירב להכנס לגן והנחתי שזה פשוט משעמום ודברתי איתן כללללל יום!!! שיפעילו שיעשו שישחקו.... יש הרבה משחק חופשי והילד שלי מתוסכל פוחדת ממעון פרטי ולא יודעת מה לעשות בשנה הבאה בהקלטות אני לא שומעת את הילד שלי מדבר ב כ ל ל ! אין פעילויות אי ןכלום רק מידי פעם לעיתים רחוקות איזה פעילות מים בגינה או חוג פעם בשבוע של חצי שעה זהו! כל פעם אני אוסםת אותו ב14:30 /15:00 ואני האטרף חהפעיל אותו להעסיק אותו בכישה המונטסורית שאני מאמינה בה ולא מרגישה שזה מספיק כי 7-8 שעות משמעותיות ביום שלו הוא בגן הזה ויוצא לי הרבה לראות אותו ״בוהה״ מה שאני מאמינה שקרה בהקלטות כי הוא פשוט לא דיבר..גם לא דיברו אליו הוא תמיד לבד כי הוא ילד טוב אז מאמינה שהוא מאלה שמסתכלים על אחרים שקורה משהו...זה כואב לי ...הוא סקרן ועןשה פעילויות מדהימות מגיל קטן...ושם זה פשוט מרגיש לי בייביסיטר ותו לא. מה עוד אפשר לעשות?? דברתי כל כל הרבה והמנהלת כאילו שלחה לי תמונות שלו איזה שבוע רצוף שהוא נמצא בפעילות בוקר...אבל גם הפעילות הזו לא קורית הרבה כי לפי ההקלטות הוא פשוט לא עשה שום פעילות באותם ימים....קיצור מתוסכלת וכןאב לי עלי כי הוא פשוט ילד סקרן...הוא כל היום אומר מוצצי ושמות של ילדים (הוא לא לוקח מוצץ) ומרגישה כאילו שבאמת אין מה לעשות שם והוא עוזר למטפלות עם הילדים האחרים מביא להם מוצץ וזה...כאילו לא עעשיו עוזר הכוונה שהן ליוצות לטפל בתינוקות הבוכים והוא שאין לו מה לעשות אז הוא מבצע פעולות כדי לעזור להן...פליז עזרה מה לעשות מה לא מעון פרטי לא בא בחשבון. הוא היה שם, הלב שלי לא היה שקט.