אני כותבת לכן וממש בוכה ועצובה ! אני בהריון ראשון שבוע עשירי ! אני ובעלי לא מסתדרים ביחד ואני שוקלת לבקש להתגרש כי זהו זה אבוד ביננו גם האהבה אוטוטו נעלמת לגמרי ! הוא בן אדם שצריך לעצמו משרתת לא אישה אני חיה בהשפלה וחוסר הערכה ואלה לא החיים שרציתי לעצמי ! השאלה שלי לגבי הפלה 😞 מה עושים ועד איזה שבוע זה אפשרי והאם צריך את ההסכמה של הבעל גם ?
הריון ולידההריון ולידה
💬6 תגובות

תגובות (6)

משתמשת פורטי
משתמשת פורטי2 בינואר 2021 בשעה 11:56
עצוב לשמוע שאת עוברת דבר כזה בתקופה כזאת מחזקת לך אצבעות 🙏🏻 נסיתם ללכת לטיפול זוגי אולי יעזור אם אתם מעונינים! לגבי ההפלה זאת ההחלטה שלכם בסוף תתיעצי עם רופא הכי יודע לתת לך תשובות.
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי2 בינואר 2021 בשעה 12:22
תודה רבה לכן ❤️❤️❤️ ההחלטה להפיל היא רק לטובת התינוק שלא יהיה במשפחה לא נורמלית !
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי2 בינואר 2021 בשעה 12:30
תראי גם אם אתם הולכים להפרד התינוק בבטן שלך הוא לא רק שלו. הוא שלך. הוא חלק ממך, הילד שלך. אם את רוצה להפיל אותו רק בגלל שאתם תיפרדו אני לא בטוחה שזה כדאי.. כי זה אומר שרצית את הילד הזה, אולי ברגע שתביני שהוא הילד שלך לא משנה מה-תבחרי להשאיר אותו. תחשבי על זה.. תינוק צריך שיאהבו אותו ושיספקו את הצרכים הבסיסיים שלו. אם אתם נשואים הבעל ישלם מזונות ואת האהבה הילד יקבל ממך.
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי2 בינואר 2021 בשעה 12:32
אני לא שופטת, ההחלטה כמובן רק שלך ורק את מחליטה מה לעשות עם החיים שלך ושל התינוק שלך.

רוצה לראות תגובות נוספות?

הורידי את אפליקציית פורטי לצפייה בכל התגובות

פוסטים נוספים שיכולים לעניין אותך

אז קצת מחשבות.. חבל שאין הדרכת הורים לפני הלידה ואפילו לפני כניסה להריון. חבל שאנשים לא יודעים את המשמעות והאחריות והסטרס שהחיים של כל המשפחה עוברים כשהופכים להורים. הבת שלי היא אושר ומיום ליום הופכת לכל חיי, אבל כרגע אני בדיוק שבוע אחרי הלידה מתאוששת מיום ליום פיזית אבל בעיקר נפשית. תודה לאל על משפחה תומכת שלא נתנה לי לשקוע בדכדוך ומיד תפסה את זה בזמן. עדיין מאוד מאוד קשה להתרגל למחשבה שהילדה שלי הפכה למרכז חיי ופתאום כל תחומי העניין שלי הופכים שוליים. יש עליי עדיין לחץ גם בגלל התחושה שבעלי האהוב שלי, שאנחנו כל הזמן רגילים להיות יחד, ללא ילדים, וזמינים תמיד אחד בשביל השני וחיים את החיים אחד של השני, פתאום זה נדחק קצת הצידה. קשה לי עם זה מאוד ואני מסרבת לשחרר, מה שיוצר עומס ותסכול גם דאגה לבעל וגם לילדה ורגשות אשם. חוץ מזה, הלילות קשים! למה לא מספרים שזה לא רק בקבוק להאכלה? אלא גם להחליף מס׳ פעמים חיתולים בלילה ולחכות עד שתירדם... אני לא נולדתי עם הידע הזה. מתי זה נהיה קל יותר? מתי מצליחים להכיל עד הסוף את המעבר לחיים החדשים ולשחרר את מה שהיה מוכר עד כה...? כי עם כל האהבה שלי לפיצית שזקוקה לי ואני לה, אני עוד מתרפקת ולא בטוחה שרוצה להרפות אחיזה... תשתפו בנות, תפרקו.. זה יכול לעזור...
הריון ולידההריון ולידה
💬6 תגובות👍4 לייקים