מישהי יכולה להמליץ על סדרה טובה להתחיל לראות בyes? .

דקירות בבטן התחתונה שבוע 15 מישהי חוותה? נורמאלי?

חמתי נדחפת היי, יש לי בעיה קטנה עם חמתי, היא מאוד אוהבת להידחף לנו בנושאים שהיא ממש לא צריכה. זה היה ככה בענייני החתונה וגרם לפיצוץ. מאז אני משתדלת להיות נחמדה אליה למרות שזה מאוד קשה לי. עכשיו היא דיברה עם בעלי והחליטה שרוצה לבוא איתנו לקניות לתינוק (הריון ראשון) כבר עשינו סיבוב חנויות והחלטתי בדיוק מה אני רוצה, רק צריכים ללכת לשלם על הדברים, אני לא מבינה מאיפה החוצפה או האומץ לנסות להידחף גם הפעם? לא למדה כלום מפעם קודמת שאני לא אוהבת שנכנסים לי בעניינים האלה? כאילו, אם הייתי צריכה עזרה הייתי מבקשת... כבר חודש לא ראיתי אותה, לא התקשרה אליי אפילו פעם אחת לשאול לשלומי, העיקר להגיע ולהעדיף זה בסדר. שבוע שעבר דיברה עם בעלי שהיא רוצה שאבא שלו יהיה הסנדק בברית, בלי לשאול אותי בלי לדבר איתי, בלי לברר פשוט ככה קבעה. וזה אחרי שבעלי ואני סגרנו שזה יהיה אבא שלי. עכשיו בגלל זה אני כבר יודעת שהיא תעשה בלאגן אין לי כוחות אליה כבר ולמה נראה לה שאני אסייג תינוק 9 חודשים, אסבול מכל תופעות הלוואי האפשריות, תוסיפו לזה גם לימודי תואר ובסוף אם לא נעשה מה שהיא רוצה יהיה בלאגן?! בחתונה היה לי קשה לעמוד מולה כי עוד לא ממש הכרתי לגמרי את הטיפוס השתלטן שבה אבל עכשיו אני ממש לא מוכנה לזה איך הייתן מנפנפות אותה בצורה ברורה שהיא תבין אבל עדיין בלי לפגוע בה או בבעלי?

איך להיות רגועה יותר?? מוזר לי לכתוב שאלה כזו כי אני אחת שעבדה עם ילדים ומאוהבת בתינוקות וילדים ויש לי את כל הסבלנות שבעולם.. או לפחות היה לי... יש לי תינוקת מדהימה בת 7 חודשים. מטריפה. מהממת. וצרחנית ברמות אחרות.. יש לי את כל הסבלנות אליה בעולם. אבל לאחרונה התחיל להיות לי קצת קשה.. אני עוברת תקופה קשה בחיים.. המון משברים.. אובדן.. פציעה.. ניסיון אחרי ניסיון אחרי ניסיון בלי הפסקה לרגע כבר 3 שנים. לאחרונה אני מרגישה כבר שנגמרים לי הכוחות. שכחתי לציין שאני מגדלת את הילדה לבד (בעל פצוע קשה בבית חולים עוד מלפני הלידה). אני מטופלת אצל פסיכולוגית והכל טוב.. אני חזקה והכל.. והמשפחה שלי עוזרים לי כמה שאפשר עם הילדה.. אבל עכשיו קרה משבר נוסף במשפחה ואני כבר לא מסוגלת יותר. מאישה מלאת אמונה הפכתי פשוט להיות מלאת כעס על העולם. מה שמפריע לי זה שאם פעם יכלתי להחזיק לבד לילה שלם את הילדה בידיים, עכשיו זה קשה לי. הלילה בשעה 3 פשוט הרגשתי שאני משתגעת מהצרחות (מתחילים שיניים עכשיו). ואני מלאת נקיפות מצפון על זה שהבכי שלה קשה לי. שהיא בוכה אני מנסה להרגיע, מחבקת, עוטפת.. אבל אם פעם יכלתי גם שעות להיות ככה ולהישאר שלווה, עכשיו אני מרגישה ממש עצבים מבפנים ואני שונאת את התחושות האלו. כולם אומרים לי שזה נורמלי שעם כל מה שאני עוברת אני ארגיש תחושות כאלו ושיהיה לי פחות סבלנות באופן כללי..אבל אני שונאת את זה שאני מרגישה עצבים כשזה קשור לנסיכה שלי. גם אם זה רק תחושות ואני חס וחלילה לא עושה כלוםםם. יש למישהי טיפים איך להרגיע את הנפש? איך להישאר שפויה בשביל הילדה המדהימה שלי? כל טיפ יתקבל בברכה.. אעשה הכל כדי להמשיך לשמור על שלוות רוח לפחות סביב הילדה שלי

ספורט בהריון היי בנות, הייתי עושה הרבה הליכות לפני ההריון ואיך שנכנסתי להריון הפסקתי בגלל הבחילות התקופה הייתה לא פשוטה. עכשיו אני נכנסת לשלישי ורציתי לדעת אם אני יכולה להכנס לאימונים של פילאטיס מכשירים?

היי בנות יקרות מישהי פה סבלנ מבלוטת התריס בהריון ? לפני ההריון קיבלתי כדורים התאזנה ועכשיו במעקב ונמצאת על כמעט 4 יודעות מה תקין בהריון ?