משתמשת פורטי11 ביוני 2026 בשעה 23:56
נולד לי בן לפני חודש ושבוע
הוא כל החיים שלי. בן ראשון.
אני מוצאת את עצמי חייבת לפרוק אני פשוט מפורקת. אני בוכה.
אני שבורה. אני מנסה להניק אותו זה מקור ההזמנה היחיד שלו.
הוא רצה לאכול. ניסיתי להניק אותו לא הצלחתי כל רגע הפטמה שלי יצאה מהפה שלו. הוא ניסה כמה פעמים. הוא אלוף בלנסות. בלא להתייאש. הוא גיבור אמיתי. אפשר ללמוד ממנו המון. אבל לא הצלחתי. הוא כבר התעייף והלך לישון. הוא נגע בי עם היד שלו כמו פעמים מתסכול אמר לי ״די רוצה לאכול״
אני בוכה והוא שוכב לידי במיטה שלו והוא גם בוכה בשקט אני שומעת את הקולות השקטים שלו. הוא שוב הלך לישון רעב. ואני?????? שבורה. מזה שהוא הלך לישון רעב. פגוע. מבואס. מתוסכל. אחרי שהכאבתי לו כי ניסיתי לשנות לו תנוחות ובכל פעם שניסה ופתח את הפה. נוכח לגלות שאין אוכל. שאין.
מרגישה שהשליתי אותו. כואב לי. הוא גם ככה סובל מגזים ומכאבים. ואני כל היום מתוסכלת. סובל מעצירות. 😭😭😭😭😭😭😭😭😭😭😭😭 זהו.
💬10 תגובות