זה הגיוני שאני יותר רעבה בשבוע 23?

שלום לכולן אני ובעלי אף פעם לא נשארים לישון אצל ההורים שלי מטעמי נוחות, אבל בחגים שכולם מגיעים אני כן אוהבת להישאר. לבעלי יש בעיה עם זה מאוד אוהב את הפינה שלו ולכן כל פעם מחדש ״מוותרת״ לו על זה שישאר איתי והוא פשוט חוזר הביתה ואני נשארת לישון ואז הוא מגיע למחרת בצהריים, אחרת אני מקבלת נאומים על זה שאני מנסה לשלוט עליו.. אוקיי אותו דבר החג הזה, מלפני שעתיים הוא בא לעל האש והלכנו לנוח בחדר, אני רואה שהוא קם מתארגן ללכת, אמרתי לו במילים אלה ״תזכור״, כי מרוב זעם לא ידעתי כבר מה להגיד, הבן אדם חושב שהוא חבר שלי מגיל 16 שקופץ להורים שלי שעה וחוזר לביתו. אני בכלל התחננתי אליו מראש שנישאר כל החג (זה משהו שבחיים לא קרה) פעם אחת והוא לא הסכים בתוקף, הייתי בטוחה שיבוא היום וישאר עד לצאת החג אבל פשוט לקח את הדברים שלו והלך. שלחתי לו הודעה שנגמר לו אצלי וזהו אני לא מוכנה לחוסר כבוד הזה שכל פעם משאיר אותי לבד, והוא כמובן בצרורות - ״את מנסה לשלוט עלי״, ״חושבת מה יחשבו עלייך״, ״דיקטטורית״, קיצר אין עם מי לדבר אין common sense אנחנו נשואים אנחנו כאחד למה כל הזמן אתה הולך ומשאיר אותי לבד! זה מתסכל אותי כי הוא גורם לי להרגיש שאני הרעה בסיפור למרות שבתוך תוכי אני יודעת שאני הצודקת!!!

בנות הריון ראשון, שבוע 31 אנחנו רוצים לקנות עגלה אשמח לטיפים מנסיונכן איך לבחור עגלה טובה שיהיה גם קל להכניס לרכב תודה מראש🥰

אני פשוט מרגישה כל כך בודדה ופשוט לבד. אני גם לא רק מרגישה. אני פשוט לבד. בעלי עד היום היה ה״חברה הטובה שלי״ הבאתי ילדים בגיל צעיר ולא היו לי חברות מהבית ספר ששמרו איתי על קשר או בכלל חברות בבית ספר. בצבא היו לי המון. זו התקופה היחידה שהרגשתי מוקפת בה והיה לי גם את בעלי וגם המון חברות. ואז אחרי הצבא הבאתי את הראשון. בהתחלה חלק שמרו על קשר ובהמשך ניתקו ונשארתי בקשר רק עם 2 וגם זה פעם בשנה שנפגשות. בעלי ואני בתקופה פחות טובה שלנו. ולא מעניין אותו לשמוע שטויות ולא שום דבר בערך. הוא לחוץ מאוד מהלימודים ואני יכולה ממש להבין אותו אבל אני פשוט בודדה. אני מאוהבת בילדים שלי . והם החברים הכי טובים שלי. אבל כמה כבר אפשר לדבר עם ילד בן 3 וילדה בת שנתיים? מה לא עשיתי. הצטרפתי לקבוצות של אמהות בכמויות.. פשוט לא מצליחה למצוא חברות. זה פשוט מבאס. ובאמת שאם בעלי היה מוכן לשמוע את השטויות שלי ולדבר איתי סתם על דברים לא הייתי מנסה אפילו לחפש חברה. לא יודעת מה מטרת הפוסט אבל 12 בלילה ואני בוכה בזמן שהוא ישן לידי כי אני פשוט מרגישה לבד ממש… ובאמת שניסיתי להתחבר גם לאמהות מהגן של הגדול אבל הגננת סימנה אותי כ״ילדה״ במפגש הראשון עם כל ההורים כי התלהבה שאני בגיל של הבן הקטן שלה והתחילה להגיד איזה ילדים אתם עליי ועל בעלי ומאז מרגישה שכולם מסתכלים עליי כילדה בלי בכלל להכיר אותי וכאילו הילד שלי הוא טעות. שבפועל אני הייתי 3 שנים בבית עם הילד והשקעתי בו את חיי… אני גם ביישנית שזה לא עוזר לסיטואציה.. מישהי הייתה במצב הזה ויכולה להגיד לי שהתחושות האלה בסוף עוברות? גם אם לא מוצאיים חברות?… תודה לכל מי שקראה עד כאן

בוקר טוב בנות איך השם שקד לבת?