משתמשת פורטי26 במרץ 2026 בשעה 22:15
אני פשוט מרגישה כל כך בודדה ופשוט לבד.
אני גם לא רק מרגישה. אני פשוט לבד.
בעלי עד היום היה ה״חברה הטובה שלי״
הבאתי ילדים בגיל צעיר ולא היו לי חברות מהבית ספר ששמרו איתי על קשר או בכלל חברות בבית ספר.
בצבא היו לי המון. זו התקופה היחידה שהרגשתי מוקפת בה והיה לי גם את בעלי וגם המון חברות.
ואז אחרי הצבא הבאתי את הראשון.
בהתחלה חלק שמרו על קשר ובהמשך ניתקו ונשארתי בקשר רק עם 2 וגם זה פעם בשנה שנפגשות.
בעלי ואני בתקופה פחות טובה שלנו.
ולא מעניין אותו לשמוע שטויות ולא שום דבר בערך.
הוא לחוץ מאוד מהלימודים ואני יכולה ממש להבין אותו אבל אני פשוט בודדה.
אני מאוהבת בילדים שלי .
והם החברים הכי טובים שלי.
אבל כמה כבר אפשר לדבר עם ילד בן 3 וילדה בת שנתיים?
מה לא עשיתי.
הצטרפתי לקבוצות של אמהות בכמויות..
פשוט לא מצליחה למצוא חברות.
זה פשוט מבאס.
ובאמת שאם בעלי היה מוכן לשמוע את השטויות שלי ולדבר איתי סתם על דברים לא הייתי מנסה אפילו לחפש חברה.
לא יודעת מה מטרת הפוסט אבל 12 בלילה ואני בוכה בזמן שהוא ישן לידי כי אני פשוט מרגישה לבד ממש…
ובאמת שניסיתי להתחבר גם לאמהות מהגן של הגדול אבל הגננת סימנה אותי כ״ילדה״ במפגש הראשון עם כל ההורים כי התלהבה שאני בגיל של הבן הקטן שלה והתחילה להגיד איזה ילדים אתם עליי ועל בעלי ומאז מרגישה שכולם מסתכלים עליי כילדה בלי בכלל להכיר אותי וכאילו הילד שלי הוא טעות.
שבפועל אני הייתי 3 שנים בבית עם הילד והשקעתי בו את חיי…
אני גם ביישנית שזה לא עוזר לסיטואציה..
מישהי הייתה במצב הזה ויכולה להגיד לי שהתחושות האלה בסוף עוברות? גם אם לא מוצאיים חברות?…
תודה לכל מי שקראה עד כאן
💬4 תגובות👍1 לייקים