טיפים להקלה על מיגרנות בהריון: איך להתמודד?

הייי מי שסובלת ממיגרנות בהריון- מה עשיתן? הבנתי שאסור אקמול פוקוס, ואקמול רגיל לא עוזר לי בכלל 😔
💬17 תגובות

תגובות (17)

משתמשת פורטי
משתמשת פורטי2 בפברואר 2026 בשעה 14:09
אופטלגין או את הכדורים שלקחתי לפני ההיריון -סומטרדקס המרכז הטרולוגי אמר שאין בעיה לקחת
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי2 בפברואר 2026 בשעה 14:15
סבלתי מלא בהריון הראשון שלי בגדול הייתי מתקלחת בחושך ועושה עיסויים בקרקפת מחשיכה את הבית ופשוט נחה וזה היה עוזר
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי2 בפברואר 2026 בשעה 14:17
קומפרסים קרים על המצח, סבלתי מזה נורא וזה רק הקל עליי
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי2 בפברואר 2026 בשעה 14:18
אמראאאא שתיתי כפול מים והתפללתי להשם
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי2 בפברואר 2026 בשעה 14:19
מישהי יודעת אם מותר ריזלט?
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי2 בפברואר 2026 בשעה 14:22
אופטלגין
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי2 בפברואר 2026 בשעה 15:38
אקמול רגיל גם לי לא עוזר ואופטלגין נאסר לשימיש בכמה מדינות אז אני לא הייתי ממהרת לקחת אותו. כשהיו לי כאבי ראש הייתי שותה הרבה מים ונחה הרבה..
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי2 בפברואר 2026 בשעה 16:05
מבינה אותך מאוד, זה ככ קשוח. עלי מקל לשכב בחדר חשוך ולשים שקית עם קרח על הראש וכרית חימום על כפות הרגליים במקביל

רוצה לראות תגובות נוספות?

הורידי את אפליקציית פורטי לצפייה בכל התגובות

פוסטים נוספים שיכולים לעניין אותך

שלום לכולן, אני כותבת כאן היום כי אני מרגישה צורך לשתף ואולי למצוא תמיכה מאימהות שעברו או עוברות משהו דומה , ובמיוחד היום … הבן שלי נולד ב-20 באוקטובר 2023, שבועיים אחרי פרוץ המלחמה. להפתעתנו הגדולה, הוא נולד ג'ינג'י, למרות שלא אני ולא בעלי ג'ינג'ים. זה היה אהבה ממבט ראשון – אני רואה בו משהו כל כך יפה, כל כך מיוחד. אבל השמחה על לידתו הפכה מהר מאוד לכאב עצום בגלל הסיפור של משפחת ביבס. שלושה ימים אחרי הלידה, נכנסתי לדיכאון. פחדתי פחד נוראי שייקחו לי אותו, שיפגעו בו. הייתי מתעוררת בלילה בחרדה איומה, מרגישה אשמה שאני יכולה לחבק את הג'ינג'י שלי בזמן ששירי לא יכולה... בכיתי בלי הפסקה. וככל שהזמן עבר, זה לא נעשה קל יותר. כל פעם שאני יוצאת איתו החוצה, אנשים עוצרים אותי ואומרים לי כמה הוא מזכיר את כפיר. אני מרגישה את המבטים מלאי הרחמים והצער בכל מקום. אבל הדבר שהכי קשה לי הוא שכאשר אני רואה תמונות או סרטונים של כפיר ואריאל, אני מרגישה שאני רואה את הבן שלי. זה קורע אותי מבפנים. היום, כשהבן שלי כבר בן שנה וחצי, אני עדיין תקועה באותו מקום. אני לא מסוגלת לראות תמונות או סרטונים שלהם בלי להתפרק בבכי ולהרגיש שהחרדה משתלטת עליי שוב. אני יודעת שהבן שלי מרגיש את זה. אני אימא מאוד חמה ומגוננת, אולי יותר מדי, ואני לא רוצה שזה יחנוק אותו. אבל אני כל כך עייפה מהפחד הזה, מהכאב הזה… ראיתי כמה פסיכולוגים אבל אני חושבת שאף אחד לא יכול לעזור כי בתור אמא ישראלית הפחדים הם אמיתיים הם לא בראש שלנו האם יש כאן אימהות עם ילדים ג׳נג׳ים שמרגישות כמוני? שמצאו דרך לצאת מזה? איך ממשיכים הלאה? איך אפשר לשחרר קצת? אני אשמח לשמוע מכל מי שיכולה לשתף. תודה לכן ❤️
💬2 תגובות❤️1 אהבה