חייבת לפרוק ולשאול לדעתכן. אני ממש ממש שוקלת כבר להתגרש, משהו שאף פעם לא רציני להגיע אליו. בעלי ילד של ההורים שלו יותר מדי, עם השנים אפילו זה מתגבר ונהיה מוגזם. זה ברמה שמה שהם אומרים קדוש, אם הם רוצים משהו אז ככה יהיה.. הם גרים רחוק מאיתנו אז נוסעים אליהם לכמה ימים כל חודש/ חודשיים/ שלושה תלוי ביכולת באותו זמן. אני שונאת להיות שם, ומעדיפה שהם יבואו אלינו כי קשה לנסוע עם ילדים קטנים. מתי שאמא שלו רוצה אנחנו חייבים לבוא, מתי שהיא מחליטה שנעשה אצלה חג זה מה שקורה, באמת הכל. בעלי ממש נעזר בהם על כל פיפס, מתייעץ איתם על כל פלוץ. הוא שם אותם תמיד מקום ראשון…. זה נהיה לי פשוט קשה ואני לא מסוגלת יותר. מרגישה שזהו זה גדול עלי!! מה ששבר את זה ממש זה זה שיש לאחותי יום הולדת ומסיבת אירוסין שתוכנן לפני איזה חודש והם פתאום הגיעו אלינו לסוף שבוע ובעלי אומר שהוא רוצה להיות איתם עד שהם פה ושהוא לא יבוא למסיבה (סוף שבוע קודם הינו אצלם3 ימים). מקודם אמא שלו אמרה שהיא הכינה ממש קצת אוכל לשבת ואם אנחנו רןצים עוד משהו ואמרתי שלא צריך הרבה כי אנחנו הולכים בשבת לאנשהו ואז בעלי יקר קפץ ואמר״ הבנות לא הולכות לשום מקום״ יעני רוצה שהן ישארו בבית בגלל שהם פה. עכשיו הם פה חמישי שישי שבת ראשון אז מה הלחץ ששבת הם ישארו איתם… בקיצור כבר ממש התעצבנתי ושפעם ראשונה יצאתי עליו לידם ואמרתי שהן באות ושזה תוכנן מזמן ואז הוא אמר הן לא ילכו אני המשכתי בוא תראה שהן הולכות והוא המשיך גם. כל זה והאמא החולנית שלו לא חשבה להגיד אם קבעתם משהו בשבת תלכו אז מה אחר כך נהיה ביחד…. היא פשוט סתומה גם… בקיצור נשבר לי שהכל זה לפי המשפחה הזין שלו ואני כבר לא עומדת בזה! הוא פשוט הופך לשטו שלא רואה אף אחד שמדובר במשפחה שלו מה היתן עושות? מה אתן חושבות? (זה באמת בקטנה מכל מה שאני חווה בכל השנים האלה)