התמודדות עם קנאה בעולם העבודה והבית

איך מתמודדים עם קנאה? אני הייטקיסטית וכל החיים למדתי המון ודחפתי את עצמי בצבא ובלימודים ובעבודה להגיע להישגים ולצבור תעודות, קרעתי את עצמי כדי להגיע למקומות הכי נחשקים כדי לממש את עצמי מקצועית וגם כדי שאוכל לקבל משכורת טובה ולדאוג לעתיד טוב יותר לילדים העתידיים שלי. אני עובדת במקום שמתגמל כספית, אבל מאוד מאוד תחרותי ומלא בסטרס. התחתנתי עם אהבת חיי - הגבר הכי מקסים ומכיל ומצחיק ועם לב מדהים, וממש לא עניין אותי העיסוק שלו. ילדתי לפני חודשיים וחצי את הבן הבכור שלנו. התכוננתי לחופשת לידה הזו ושמתי כסף בצד לתקופה שאני מתכננת להיות בבית כי המשכורת של בעלי לבד לא יכולה לכסות הוצאות שלנו. (אנחנו ממש לא בזבזנים ותמיד חוסכים). שמתי לב לנשים מסביבי שיכולות להשאר בבית כמה שהן רוצות, כי משכורת אחת של הבעל מכסה הכל ולי פשוט אין אופציה כזו. מוצאת את עצמי מקנאת בהן, מרגישה שיש להן חופש אמיתי ויכולת להנות מהחיים במלואם ושאני יוצאת העבד. אני ממש רוצה להפטר מהתחושה הזו כי זה רגש לא מקדם (זה לא דוחף אותי להשתפר, רק מסמן לי שאני הייתי רוצה פחות סטרס בחיים). מנסה לומר לעצמי שאני אדם שגם מקבל סיפוק מהקריירה ושזה חלק ממי שאני ושאני צריכה להיות גאה בעצמי ובבחירות שלי, אבל עדיין הקנאה שם...לא שהייתי נשארת בבית שנים כי זה היה לי קשה, אבל התחושה הזו שאין לי ברירה אלא לחזור לעבוד בחודש שתכננתי ושזה לא מבחירה אלא מאילוץ של המציאות, היא קשה. עצות איך להתמודד? אני ממש לא אוהבת שיש בי את הקנאה הזו, היא מכוערת בעיני והייתי שמחה להתעלות מעל זה. לפעמים קנאה עוזרת לנו לזהות מה אנחנו רוצים ודוחפת אותנו, זה לא המקרה כי אני לא יכולה להרשות לעצמי להרוויח פחות.
💬28 תגובות

תגובות (28)

משתמשת פורטי
משתמשת פורטי5 בינואר 2026 בשעה 14:23
הכי מפריע לי שאני מקנאה בגיסתי שכבר 5 שנים בבית ואני רואה שאני מרגישה עוינות כלפייה בגלל זה ולא מצליחה לפרגן וזו צרות עין מכוערת ואני לא אדם כזה, מתה להפטר מזה.
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי5 בינואר 2026 בשעה 14:29
רגש נועד כדי לאותת לך על משהו. במקרה הזה, ככל הנראה יש לך רצון להישאר יותר זמן עם הילד בבית, הרי אם היית מתה לחזור לעבודה , לא היית מקנאה. בכל מקרה, תעשי את המקסימום כדי להאריך את החופשת לידה שלך, שיהיה באורך שהיה מספק אותך, ואם לא, תעשי תיקון תינוק בילד הבא. בנוסף, הרבה משפחות פשוט נכנסות למינוס בתקופה הזאת, לא בטוח שכל המשפחות האלה באמת מצליחות להתקיים על משכורת אחת
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי5 בינואר 2026 בשעה 14:33
קשוח באמת את לא צריכה להיפטר מהקינאה את צריכה למצוא דרכים להפחית סטרס מהחיים שלך. אולי לחזור לעבוד אבל במקום פחות מלחיץ ותחרותי אולי משרת אם.. למצוא לעצמך משהו שאת אוהבת לעשות מעבר לעבודה. אולי בן הזוג יכול לנסות להרים את השכר שלו איכשהו וככה לתמוך בך. יש אינספור פתרונות ו3 חודשים חופשת לידה זה ממש עלוב ויש המון נשים שנשארות בבית רק כי מה שהן מרוויחות שווה בערך לעלות המעון אז מעדיפות להשאר עם הילד. כל אחת והתסכול שלה
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי5 בינואר 2026 בשעה 15:36
גאה בך שאת אשת קריירה, בהייטק ועם ראש על הכתפיים! זה הייתי חייבת להגיד…. יכולה להגיד לך שאת לא לבד בזה, ולפעמים להסתכל על האחר זה לא בהכרח אומר שהכל תותים… אני רואה פה או בפייסבוק הרבה דיונים בנושא, על זה שיש כאלה שאפילו מרוויחות יותר מהבעל ובסופו של דבר החליטו להישאר עם הילד ואין לי מושג איך הן עושות את זה חחחחח אפילו ראיתי כאלה שאומרות שחיות עם 5000 שח בחודש שזה בכלל לא ברור איך 🤷🏻‍♀️ אני חושבת שהרוב חוזרות בין שלושה וחצי חודשים לחצי שנה לעבודה, כי באמת אי אפשר לחיות על משכורת אחת… במיוחד אם לא גרים אצל ההורים וצריך לשלם שכירות/משכנתא. זה באמת באמת לגיטימי גם שתרגישי את הקנאה…. יכולה להגיד לך שבעזרת השם כשאלד אני מתכננת להישאר חצי שנה ותמיד יש לי בראש את העניין הכלכלי, כי משכורת אחת באמת לא מספיקה… אי אפשר לדעת באמת מה יהיה ואם אחזור יותר מוקדם בסופו של יום בגלל זה ובגלל זה יכולה להגיד לך שאני אכולת קנאה על כאלה שאיכשהו מצליחות להישאר אפילו שנה עם הילדים. הרגשות שלך לגיטימיים וזה פשוט המציאות שמכה בנו
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי5 בינואר 2026 בשעה 16:15
אני יכולה להגיד לך שאני כמעט 3 שנים בבית ופיי על משכורת של בעלי ברוך השם מסתדרים אבל כן נכסים למינוס
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי5 בינואר 2026 בשעה 17:50
הגיוני להרגיש קנאה אני אישית לא מקנאה בכאלה שכמה שנים בבית כי סה״כ אני אוהבת לצאת מהבית ולעבוד, אבל הייתי שמחה אם היה לי חצי שנה- שנה בלי דאגות, והכי אני לא מבינה איך אפשר להביא צמודים מבחינה כלכלית בעיקר
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי5 בינואר 2026 בשעה 20:07
תחשבי שיש המון נשים שבבית שדווקא מקנאות בצד שלך שאת מצליחה ומרוויחה ומגשימה חלומות הריי בסופו של דבר אני מאמינה שאם את כזאת שאפתנית כמה זמן תרצי להשאר בבית? בטוח לא 5 שנים כמו גיסתך כנראה שזה ההתלהבות של ההתחלה של ילד ראשון וזה טבעי לגמרי שאמא רוצה להשאר בבית עם הילד שלה אבל באיזה שהןא שלב הבית מי שלא אוהבת את זה בנפשה מאוד קשה ושוחק לטפל להכין לנקות לסדר להרדים לקחת ללכת ללמד להעסיק לבשל ללכת לקחת לחזור וכל זה … זה נחמד לרוב הנשים בשנה הראשונה(ויש כאלה חצי שנה ופחות) ואז בשלב מסויים את כבר צריכה את הזמן שלך הלקום בבוקר להתלבש לצאת לעבוד האינטרקציה עם האנשים ושוב זה נורא תלוי באופי יש נשים שזה באמת הכיף שלהן לפי מה שאת כותבת איך היית כל החיים לא נראה שאת היית רוצה להיות זאת שיושבת בבית ובעלה מפרנס
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי5 בינואר 2026 בשעה 22:23
אני הייתי מציעה לך לשחרר ולתת לבעלך להתמודד עם העניין הכלכלי, לפחות עד שתרגישי שאת מוכנה באמת לחזור לעבוד

רוצה לראות תגובות נוספות?

הורידי את אפליקציית פורטי לצפייה בכל התגובות

פוסטים נוספים שיכולים לעניין אותך