זה ארוך אבל אני כל כך אובדת עצות ואין לי כח לחשוב על הנושא ושיטריד אותי כל היום…

זה ארוך אבל אני כל כך אובדת עצות ואין לי כח לחשוב על הנושא ושיטריד אותי כל היום בטח לא שבוע אחרי לידה , שפשוט פרקתי הכל בפוסט הבא אשמח לעצות כי אני כבר עייפתי. אבא שלי במשך כל החיים שלי היה און אוף איתי. תמיד היה לו תסביכים על הקשר שלו איתי והכל היה סובב סביב כבוד . אני בת 30 , וכמות הפעמים שהוא בחר לנתק איתי קשר היא פסיכית, ואני כל פעם מחדש מנסה להילחם על הקשר שלנו. ההורים שלי התגרשו כשהיתי בת שנתיים , מאז כל אחד הקים משפחה , אני גרתי אצל אמא והיתי אצל אבא שלי כל שבת שנייה. הריבים התבססו על למה אני לא שןמרת על קשר- הוא דורש לדבר איתי בכל יום. ועל החגים- שאעשה חלוקה פירית. אני לא אוהבת את המשפחה קל אישתו בלשון המעטה, ואת אישתו בכללל אני לא סובלת, אישה שטן. ואני לא כזאת שמלכלכת על אנשים , היא פשוט כזאת- רעה בנחשיות. משחקת אוצה צבועה אבל בחדרי חדרים מסכסכת ביני לבינו. ואת זה היום גם בעלי יעיד. יצא לנו לא לדבר לתקופות ארוכות של כמה חודשים ואפילו שנה , שבסופה אני זאת שהרימה טלפון או שלחה הודעה. יאמר לזכותי שבמשך כל הפעמים שהוא בחר לנתק קשר- ניסיתי לחייג אליו מספר פעמים כל יום במשך שבוע ושלחתי הודעות ואין מענה. אני כבר רגילה למצב אבל הפעם- יש לי ילדים. עד לילדים שלי. הילדים שלי לא צריכים בכלל להבין את המושג של סבא לא מדבר איתי. זה משפט שרק להגיד אותו הוא מוזר!! הזוי!! מאז שהתחתנתי אבא שלי בחר להציף דברים שמפריעים לו(יןתר נכום לאישתו) ברגעים הכי שמחים/טעונים שלי- בחופה שלי: אישתו התעקשה לא להיות בחופה למרות שבעלה של אמא שלי(הנסיך) עלה. במהלך הטקס אחת הדודות העלתה אןתה בכח (היא מתה על להיות מרכז העניינים ולהתמסכן). בהולדת הבת שלי- יום אחרי אבא שלי מחייג אליי ואומר לי שאישתו נעלבה ממני שאני לא שולחת לה תמונות של הילדה ואני לא מתייעצת איתה על בחירת שם לילדה (?!?!?!??) הזייה כבר אמרתי! מרוב הלם ועצבים זה גרם לי לזיק רציני בגב איפה האפידורל שהתמוטטתי על האצפה בבית חולים. ועכשיו בברית של הבן שלי- אני ובעלי יןצאים 8 שנים, ועוד מהחודשים הראשונים שלנו ביחד זה היה ידוע ביננו שהשם של הילד יהיה קרוי על שם אבא שלו והוא יהיה גם הסנדק (עניין של מסורת של דורי דורות) . אירוע הברית היה טעון בכל מנעד הרגשות בעיקר לחץ והתרגשות ופחד על הילד . ברגע של נחת הראשון שהיה לי לקחתי את הילדה שלי שעברה מיד ליד והושבתי אותה בשולחן של המשפחה של אמא שלי כדי להאכיל אוצה ולדאוג לה לשתות (כי מי יודע מי דאג לה באמת וכמה) איך שהושבתי אותה אבא שלי פשוט לקח אותה מהכסא מבלי להגיד לי כלום ולקח אוצה לשולחן שלהם (כל האערוע היא היתה בשולחן שלהם, כן?) אז כשבאתי אחריו הוא נעמד ולא הסצכל לי בעיניים, שאלתי אותו מה קורה מה איתם, המשפט הראשון שהוא בחר להגיד לי זה שאישתו עצבנית ושמה שנקרא עשינו דאבל וגם שם וגם סנדק ועוד כל מני אימרות שגרמו לי לעמוד חסרת מילים על הטיימינג שלו להגיד, ועל הבת זונה שהיא בכלל מחממת אותו אמרתי לו שאני עוצרת אצ השיחה הזאת והלכתי. ומאז הוא אפילו לא אמר לי שלום כשיצא מהברית, ומאז הוא לא עונה להודעות שלי. ואני שואלת עד מתי עד מתי אני יוכל להכיל את הקשר הזה כמה אני מכבדת אותו ועדיין נגיעה אליו כל שבת שנייה ושלישית נסיעה של 50 דק לכיוון. ושולחת הודעות ומצקשרת ושומרת על קשר ובאמת אין מכבדת ממני !! ובכל זאת הוא בוחר לנתק את הקשר בגלל עניין של כבוד מזדיין. וזה על חשסון הילדים שלי. והילדה שלי בת שנה ו8 כבר מכירה את סבא והדודות שלה ואוהבת אותם. אני לא יכולה שהיא תגדל ככה לקשר לא בריא לא אתן לה ולבן שלי לעבור את מה שעברתי האם כיבוד אב צריך להיות עם גבול מסויים? ואיפה הוא נמתח? בעלי לא מוכן לראות את הפרצוץ של אישתו המגעילה ובצדק, גם אני והוא פשוט מסכן שהוא כזה זה מה שאני באמת חושבת עליו. מה הייתן עושות במקומי? מנצקות קשר סופית או נותנות עוד הזדמנות אחרונה?