היי בננות צריכה את עזרתכןןןןן הריון ראשון שבוע 39+4 כבר מתה ללדתתת ואין שום סימנים… יש צירים לא סדירים בדקו אותי והצוואר קצר ורך אבל סגור אין פתיחה בכלל… אני עוד הייתי בהריון בסיכון והייתי בטוחה שאלד לפני הזמן!! אני כבר בסוף ואין שום סימן. מה אפשר לעשות בשביל לזרז? אני לא רוצה להגיע לזירוז עם תרופות… אני גם עם בצקות נוראיות ברגליים ככה שקשה לי ללכת עצות🙏🏻🙏🏻🙏🏻
💬3 תגובות

תגובות (3)

משתמשת פורטי
משתמשת פורטי13 בנובמבר 2025 בשעה 23:17
תתפללי המתפלל על חברו נענה תחילה שלחי לי את השם שלך ואתפלל עליך גם בנרות שבת אני : בת שבע בת אסתר פייגא שבוע 23 ואין עצה חוץ מלחכות ולעלות מדרגות
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי13 בנובמבר 2025 בשעה 23:57
תודה רבה!!! שיראל בת לבנה❤️🙏🏻🙏🏻
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי15 בנובמבר 2025 בשעה 16:09
המליצו ללכת הרבה ברגל אני ילדתי בלידה הראשונה בשבוע 41+2 עשו לי בסוף זירוז אבל ללכת הרבה לעלות ולרדת במדרגות

פוסטים נוספים שיכולים לעניין אותך

אני אמא לתינוק שכבר עוד מעט בן שנה וחצי, ובתקופה האחרונה אני מרגישה שאני נושאת כמעט את כל העול לבד. אני מטפלת בילד, מנהלת את הבית, דואגת לכל פרט קטן – ולעיתים מרגישה שאין מי שרואה או מעריך את זה באמת. אני יודעת שבעלי נמצא בתקופה לחוצה, אני מבינה את זה, אבל מהלחץ הזה אני והילד מרגישים את כל ההשלכות. הוא בקושי מתייחס אליי, וכשאני מבקשת יחס, תמיכה או פשוט רגע של הקשבה – זה מיד הופך לעצבים או כעס. זה שובר אותי, כי אני לא מבקשת משהו גדול, רק תחושת שותפות. גם כשהוא עם הילד, זה מרגיש כאילו הוא "עושה טובה". חסרה סבלנות, והטלפון או המחשב תמיד גונבים את תשומת הלב. אני מרגישה שאני עם הילד לבד, גם כשהוא פיזית נמצא בבית. הכי קשה לי זה שכשאני מנסה לפתוח את זה ולדבר על מה שאני מרגישה – הוא מתנגד, לא רוצה לשמוע, עוצר את השיחה עוד לפני שהתחילה. ואני נשארת עם כל זה בפנים, אובדת עצות, מרגישה שלא רואים אותי ולא שומעים אותי. אני רק רוצה שנחזור להיות צוות, שנמצא את הדרך לכבוד, לרגישות, ליחס הדדי ולשיתוף פעולה. מגיע לנו, ומגיע גם לילד שלנו בית רגוע, תומך ואוהב.
💬2 תגובות