סצם פוסט פריקה : אני מתוסכלת, הבת שלי בת 2.5, אני בגישה שלי מאמינה שילד צריך את ההורים שלו ושאין באמת צורך ללכת לגן 8 שעות כל יום אבל כמובן שאין ברירה ולכן היא הולכת לגן כמו כולם, היא לא תמיד רוצה ללכת ואני מאוד רגישה אליה ומכילה ובזכות זה מצליחה לשחרר אותה לגן שמחה בלי בכי ומעידות גם הגננות על זה. בעלי הרבה פחות רגיש ומכיל, כשהוא זה שצריך לקחת אותה לגן זה תמיד מתחיל בצרחות ובכי והוא משתגע עליה ונכנס ללחץ של הזמנים (אנחנו לא ממהרים לעבודה) וממהר אותה וכל הבוקר נהרס. היום בבוקר קמתי בכוונה כדי שאני זאת שאקח אותה ולא הוא, והוא נעלב ונפגע שאני מתערבת לו ואני כבר לא יכלתי להכיל את זה והתפרקתי ויצאתי עליו והוא יצא עליי בחזרה (כל הלילה אני קמה לניובורנית יונקת וקמתי מוקדם במיוחד) הוא אחרי משמרת לילה מנסה לתקתק אותה ואני כבר צועקת עליו שלא יזרז אותה ויתן לי לעשות את זה ברוגע בלי להלחץ מהשעון כאילו הגן זה מקום עבודה 🤦🏽‍♀️ , קיצר הגענו כבר לצעקות ובכי שלי ושל הילדה וכל הבוקר נהרס, הוא שם אותה בגן בסוף והלך לישון.. אין לי כוח לכאוס הזב זה פוגע בנו כזוג וגם פוגע בילדה, לא יודעת מה לעשות איתו לא משנה כמה פוסטים אני שולחת לו על הורות והכלה, יאמר לזכותו שהוא ממש מנסה וזה לא מצליח לו וזה מתסכל אותי, גם ככה קשה לי מאוד לשחרר אותה לגן.. והוא לא מבין את זה.. הוא יותר בגישה של פעם.. סתם פורקת באמת לא יודעת מה אני מצפה מהפוסט הזה 🥲