היי, אני אמא לילד בן חודשיים וילד גדול בן 4 בגן עירייה. על פניו אני מצליחה…

היי, אני אמא לילד בן חודשיים וילד גדול בן 4 בגן עירייה. על פניו אני מצליחה לתפקד, לעשות הכל, לדאוג לבית ולדאוג לכולם. אבל משהו בי כבוי... משהו בי עושה דברים כבר על אוטומט. ושלא תבינו לא נכון, אני כל כך שמחה בחלקי כל כך מוקירת תודה על הילדים שלי הם האושר שלי. אבל לא מצליחה לראות את האור, את האופטימיות ואת התקווה. השבוע יצאתי מלא עם הבייבי - סדנאות, אימון משותף עם הבייבי, הליכות ואפילו מצאתי לעצמי כמה רגעי נחת של הליכות לבד כשהבעל חזר מהעבודה. אבל לא יודעת להגיד למה כבד לי על הלב... למה אני ככה מיוסרת? זה מטריד אותי שיש לי כמו מועקה על הלב ואני מרגישה שאין לה בהכרח סיבה. אפילו בערב שהתינוק והילד כבר ישנים, אני מתחילה להריץ מחשבות ולהיות מוטרדת סתם. מה קורה לי? מישהי יכולה להזדהות עם ההרגשה שלי או לתת לי טיפ לעבור את התקופה המוזרה הזאת ולהבין איתי ביחד מה אני מרגישה? תודה ❤️
💬7 תגובות

תגובות (7)

משתמשת פורטי
משתמשת פורטי10 בספטמבר 2025 בשעה 17:17
עוקבת
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי10 בספטמבר 2025 בשעה 17:21
גם אני הילד שלי בן ארבעה חודשיים ועדיין לא מצליחה להסתגל למצב הנוכחי
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי10 בספטמבר 2025 בשעה 17:25
קודם כל זה רגשות ותקופנ שקוראת לכולם לא משנה באיזה סטטוס את בחיים רווקה נשואה ילדים או לא מה שאת מרגישה הוא הגיוני ואל תאשימי את עצמך לרגע כן יש לך ילדים כן יש לך בעל אבל משהו אצלך לא רגוע וזה בסדר תתני לזה מקום אני חושבת שתלכי לטיפול תדברי על זה ותנסי לגעת במקום הזה אוליי זה משהו יותר עמוק מימה שאת חושבת תפתרי את זה עכשיו לפני שזה יתגבר כי לבד זה לא יעבור זה רק ילך ויתעצם כי אי אפשר להתמודד עם זה לבד זאת דעתי שולחת חיבוקים ונשיקות בהצלחה❤️
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי10 בספטמבר 2025 בשעה 17:57
הרבה נומרולוגיות אומרות שזאת תקופה כבדה לכולם כרגע בכל מקרה ממליצה לך לשתף תמיד
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי10 בספטמבר 2025 בשעה 18:44
שותפה לתחושתייך עם תינוקת מהממת בת 3 חודשים תכף ועוד ילד בגן. אני פשוט עם מועקה בלב וכל הזמן מוטרדת במחשבות ולא מצליחה להירדם, בעיקר חוששת מהחזרה לעבודה ואיך אני אסתדר עם הג'ינגולים בנוסף סובלת מחרדה חברתית ועובדת בעבודה שהיא הרבה אינטראקציה עם אנשים ולהוביל הדרכות מקצועיות כו וזה נראה לי עושה לי עוד יותר לחץ למרות שאני עושה את זה כדי לנצח את הפחד והקושי.. בקיצ במקום להנות מוטרדת רוב הזמן
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי12 בספטמבר 2025 בשעה 10:29
כנל מרגישה חרדות ולחץ 24/7 גם כשהכל רגוע וכולם ישנים אני לא מצליחה "לשחרר את הגוף" ולנוח פשוט..כל הזמן יש מחשבות מטרידות והגוף בהיכון דרוך למשהו..אולי זה אופייני לנו הנשים אחרי לידה? כי גם עם הבן הראשון הרגשתי ככה כמה חודשים ממש רעדו לי הרגליים כשהכל היה טוב..ואז זה פשוט עבר! כאלו לא היה..אולי זה הורמונים ואנחנו כאלו מגוננות על הילדים וככה זה מתבטא? אין לי שמץ אבל חווה את הדבר הזה כבר פעם שנייה..אוטוטו היא בת 4 חודשים ואני מקווה שזה יעבור ולא יהפוך לדיכאון אחרי לידה
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי15 בדצמבר 2025 בשעה 12:25
אני עם אותה לתחושה בדיוק מה המצב אצלך עכשיו ? האם יש שיפור אני גם כם תינוקת בת חודש וחצי ובן בגיל 4 שנים

פוסטים נוספים שיכולים לעניין אותך

אני יודעת שהמצב לא מתאים אבל אני חייבת כבר לפרוק את זה ממני.. אני מרגישה שההורים של בעלי לא אוהבים אותנו לי ולבעלי יש ילד בן שנה וחצי ולאחות של בעלי יש ילד בגיל שנתיים בכל פעם שאנחנו מגיעים אליהם למשל בארוחות שישי ובאירועים משותפים הם עושים אפליות בין הילדים, מעדיפים את הנכד הבכור וממש מראים את זה גם. כולם שמים לב. כשהם עם הבכור, זה כאילו הבן שלנו לא קיים שם, כמעט ואין יחס. כשחמי מקדש הוא קורא לבכור לשבת לו על הברכיים ומקדש איתו יחד וגם מברך על הלחם.. הוא לא יכול לעשות את זה גם עם הבן שלי? אנחנו גרים 5 דקות הליכה מהם והם אף פעם לא באים לבקר, חא מתקשרים לשאול לשלומנו. הדברים קצת יותר מורכבים , הילד הזנ גדל אצלם בבית מגיל אפס והוא נמצא גם הרבה שם כי גיסתי לבד, בעלה במילואים והיא ישנה שם רוב הזמן עם הילד. וזה מובן, אבל רבאק.. הם יוצאים עם הנכד לפארקים לטיולים, לא יכולים לקרוא לנו גם? להקל גם עליי קצת? למה להתייחס רק לנכד הבכור כאילו לא קיים עוד אחד. רק כשאנחנו באים אליהם והם לבד לגמרי אז הם מתייחסים לבן שלי ממש. וגם אז זה נראה מאולץ של החיים. זה ממש מכעיס ומעליב אותי וגם בעלי עוקץ אותם על זה בלי סוף, אבל זה פשוט לא עוזר, הם ממשיכים בשלהם. עוד משהו שקרה לי עם חמותי, קניתי לה מתנה לשבת.. סתם אמרתי נפנק אותה במשהו שהיא רצתה הרבה זמן הגשתי לה את המתנה והיא אמרה וואוו וחייכה ולא אמרה לי תודה לא חיבקה לא נישקה כלום.. פשוט שמה את זה בצד.. מה נסגר איתך כאילו ? בעלי ראה את זה והתעצבן ממש ואחרי כמה זמן הוא אמר לה לידי ראית איזה כלה יש לך הביאה לך מתנה, אמרת לה תודה? ואז היא אמרה כזה למה הכל חייב להיות רשמי לא תמיד צריך להגיד תודה.. גם אתם לא אומרים תודה על כל דבר.. הייתי בהלם ממש לא יודעת לא בא לי לראות אותם יותר בחיים צורת התנהגות מגעילה ומבזה ויותר מהכל, קשה לי שאני נפגעת מזה שאני לא אהובה ושהמשפחה שלי לא חשובה להם לפחות יש לי את ההורים שלי שלא עושים אפליות בין הנכדים ואוהבים את הבן שלנו כאילו זה הבן שלהם
💬21 תגובות