אני יודעת שהמצב לא מתאים אבל אני חייבת כבר לפרוק את זה ממני.. אני מרגישה…

אני יודעת שהמצב לא מתאים אבל אני חייבת כבר לפרוק את זה ממני.. אני מרגישה שההורים של בעלי לא אוהבים אותנו לי ולבעלי יש ילד בן שנה וחצי ולאחות של בעלי יש ילד בגיל שנתיים בכל פעם שאנחנו מגיעים אליהם למשל בארוחות שישי ובאירועים משותפים הם עושים אפליות בין הילדים, מעדיפים את הנכד הבכור וממש מראים את זה גם. כולם שמים לב. כשהם עם הבכור, זה כאילו הבן שלנו לא קיים שם, כמעט ואין יחס. כשחמי מקדש הוא קורא לבכור לשבת לו על הברכיים ומקדש איתו יחד וגם מברך על הלחם.. הוא לא יכול לעשות את זה גם עם הבן שלי? אנחנו גרים 5 דקות הליכה מהם והם אף פעם לא באים לבקר, חא מתקשרים לשאול לשלומנו. הדברים קצת יותר מורכבים , הילד הזנ גדל אצלם בבית מגיל אפס והוא נמצא גם הרבה שם כי גיסתי לבד, בעלה במילואים והיא ישנה שם רוב הזמן עם הילד. וזה מובן, אבל רבאק.. הם יוצאים עם הנכד לפארקים לטיולים, לא יכולים לקרוא לנו גם? להקל גם עליי קצת? למה להתייחס רק לנכד הבכור כאילו לא קיים עוד אחד. רק כשאנחנו באים אליהם והם לבד לגמרי אז הם מתייחסים לבן שלי ממש. וגם אז זה נראה מאולץ של החיים. זה ממש מכעיס ומעליב אותי וגם בעלי עוקץ אותם על זה בלי סוף, אבל זה פשוט לא עוזר, הם ממשיכים בשלהם. עוד משהו שקרה לי עם חמותי, קניתי לה מתנה לשבת.. סתם אמרתי נפנק אותה במשהו שהיא רצתה הרבה זמן הגשתי לה את המתנה והיא אמרה וואוו וחייכה ולא אמרה לי תודה לא חיבקה לא נישקה כלום.. פשוט שמה את זה בצד.. מה נסגר איתך כאילו ? בעלי ראה את זה והתעצבן ממש ואחרי כמה זמן הוא אמר לה לידי ראית איזה כלה יש לך הביאה לך מתנה, אמרת לה תודה? ואז היא אמרה כזה למה הכל חייב להיות רשמי לא תמיד צריך להגיד תודה.. גם אתם לא אומרים תודה על כל דבר.. הייתי בהלם ממש לא יודעת לא בא לי לראות אותם יותר בחיים צורת התנהגות מגעילה ומבזה ויותר מהכל, קשה לי שאני נפגעת מזה שאני לא אהובה ושהמשפחה שלי לא חשובה להם לפחות יש לי את ההורים שלי שלא עושים אפליות בין הנכדים ואוהבים את הבן שלנו כאילו זה הבן שלהם