היי אני לא יודעת מה מטרת הפוסט אבל בכל זאת החלטתי לכתוב או לפרוק. אני בשבוע 38 נשואה פלוס ילד. ההורים שלי ממש לא מתנהגים כמו הורים. הסירו כל אחריות מעצמם. אמא שלי גרה בחול ואבא שלי לא בקשר. הקשר היחיד שלי איתו זה שהוא מעביר כסף בביט בימי הולדת שלי ושל הבן שלו (תאמת שמעליב אפילו). כל קשר עם המשפחה שלי (אחים אחיינים) מתקיים רק אם אני מארחת או מארגנת מפגש. לאחים שלי גם לא ממש אכפת. ועכשיו שאני בהריון אני לא יכולה לעשות את זה וגם לבעלי נמאס להתאמץ כשלאף אחד מהמשפחה שלי לא אכפת. עכשיו אמא שלי באה לארץ לכבוד הלידה והחגים וכבר שבוע שהיא עדיין לא באה לבקר כי אין לה אוטו וקשה לה להגיע באוטובוסים אלי. והיא מנסה לארגן את ערב ראש השנה כי אני איהיה אחרי לידה ולא יכולה לארח, אבל אין איפה לעשות כי היא גרה בדירת חדר וגם אבא שלי גר בדירה קטנה. בלי שאף אחד מהם לא חשב על מקום שיהיה כיף לילדים ולנכדים לבוא. וכל המסעדות סגורות אז מצופה ממני לארח (שוב...) לא יודעת למה בורכתי בהורים כל כך אגואיסטים והם לא אנשים קשיי יום, אמנם לא עשירים אבל לא חיים מהיד לפה. אף אחד מהם לא ראה ולא דיבר עם הנכד שלהם כבר מעל חצי שנה. ההורים של בעלי מבוגרים וגרים רחוק כך שלרוב אנחנו לבד ללא עזרה, תמיכה, משפחה.... פתאום הכל צף לי היום שקניתי לבן שלי משחק מהכסף שאבא שלי העביר שאקנה מתנה עבורו ורשמתי תודה לסבא עם תמונה והוא לא הבין על מה ואחרי שהזכרתי לו הוא עונה בוואטסאפ "אה מזל טוב". היום הולדת של הבן שלי הייתה לפני שבועיים...בקיצור הורים פח