רציתי לפרוק קצת כנראה (לפי מה שראיתי עד עכשיו באולטרסאונד) שתהיה לנו בת ואני ממש מבואסת ברמות זה הריון ראשון שלי והוא קרה באופן ממש ספונטני, ואני עוברת אותו עם אהבת חיי והוא באמת הכי מושלם בעולם ודואג לי שלא יחסר כלום. אבל אני נפגעת אונס בעבר מאדם שהיה קרוב אליי כמו משפחה, ואני כל החיים אמרתי שלא יהיו לי בנות, לא מסוגלת להביא מישהי לעולם כזה שפשוט יום אחד יכולים לבוא ולפגוע בה ולקחת לה הכל. מעבר לזה בחיים לא הסתדרתי עם בנות. מגיל קטן היו לי רק חברים בנים ותמיד רציתי שיהיו לי בנים שאני אוכל לרוץ איתם ולטפס ובלי דרמות או איפור ובכי. ועכשיו אני פשוט שבורה. זה עדיין לא רישמי שזאת בוודאות בת, זה עוד מוקדם לדעת, אבל לפי האולטרסאונד האחרון שעשיתי נראה שכן, אין בליטה כלפי מעלה אלא שטוח יותר. אני שבורה באמת. בעלי אומר שלא משנה מה ייצא אנחנו נאהב אותו והוא ישמח להכל ואני מרגישה אגואיסטית ממש בכיתי בשבוע האחרון שאני לא מסוגלת לגדל בנות אני באמת לא יודעת מה לעשות ועוד יותר מרגישה אגואיסטית כי זה נראה כאילו אני עושה דרמה מכלום ומכניסה את עצמי לסטרס במקום להשאר רגועה ולדאוג לילד שגדל בתוכי