שבוע 22, מה יש לכן?😍 מרגיש לי שבשנה האחרונה יש יותר בנים מאשר בנות

טוב, בשעה טובה ומוצלחת סיפור הלידה שלי🥹👼🏻🙌🏻 שבוע 40+5, הריון ראשון. אני כבר משבוע 39 מרגישה שאני מאבדת את זה וכל יום מתפללת ללדת. שבוע 40+4, יום חמישי, אחרי שניסיתי כל זירוז טבעי, אני נכנעת והולכת לעשות סטריפינג- בשעה 20:00. חוזרת לבית של ההורים(הגעתי אליהם מאז המשוער כי התכנון היה שהם לוקחים אותי) משום מה משהו אומר לי תגידי לו לבוא(לבעלי) בעלי היה בבית שלנו אני מתקשרת אליו ב11 בלילה ומתעקשת איתו שיבוא לישון איתי, בהתחלה לא רצה כי לא היה לו כל כך איך לבוא כי אנחנו בלי רכב, בסוף החליט להגיע למרות הכל- ב1 בלילה. אנחנו נרדמים. 4 לפנות בוקר אני קמה ורואה שעוד חברה ילדה, ואני, כלום לא קורה, אפילו לא ציר קטן אחד. עליתי להורים שלי לבכות להם שכלום לא קורה והוא לא רוצה לצאתתת. ב4:50 אני מתייאשת ויורדת חזרה לחדר לישון. שוכבת במיטה, 5:00 מרגישה כמו כאב חזק בבטן ואז בום משהו מתפוצץ, קמה מהר לשירותים ופשוט נחלים של מיםםם הכל רטוב, מתקשרת לאמא שלי, יאללה מתארגנים. כבר יום שישי, לא סיימו להכין שבת, אני עם צירים מטורפים אבל מותר להגיע לבית חולים עד 3 שעות מירידת מים, אז אני מחכה, עומדת במטבח מנסה להתמודד עם הכאב בזמן שההורים שלי על הגז מטגנים שניצלים וחצילים😆. 8:00- בשעה טובה ומוצלחת יוצאים לבית חולים. 8:30- הגענו, אני בוכה מכאב ורק רוצה אפידורללל. אפילו שכל ההריון אמרתי אני עושה בלי, קטן עליי, ברגע האמת לא יכולתי. אמא שלי ניסתה לשכנע אותי להמתין עוד כי אומרים שאפידורל מעכב ואני רק בפתיחה 2.5. (המשך בתגובות)

בעקבות המצב אני עובדת ובעלי לא אני עובדת חיונית עובדת בביח עד עכשיו משכתי זמן בבית עם התינוקת כמה שאני יכולה אבל בגלל המלחמה בעלי נאלץ להשאר בבית עד הודעה חדשה. אז סיכמנו עם בעלי שעכשיו כשהוא בבית הוא ״יחליף״ אותי , זאת אומרת יהיה עם התינוקת, יטפל בה, יכין אוכל,ינקה את הבית וכו בפועל? אני עושה הכל. בלי עזרה. ואם אני לא עושה את בעלי מתחיל לצרוח עליי שאני חסרת תועלת ועצלנית אני באמת לא מבינה איך עוד להכניס לו לראש שאני לא יכולה לעשות 100 דברים במקביל אני כבר מותשת אני מבקשת ממני שיכין לי אוכל - באמת הכי פשוט בעולם לא חייבת ארוחת גורמה וזה ביצה מקסימום מה הוא אומר לי? אני לא יודע זה לא העבודה שלי תלמדי את להכין אוכל אז גם ככה לא יודעת להכין דברים נורמליים בקיצור לא מפסיק לרדת עליי על כל דבר בבית. על כביסה אני בכלל לא מדברת שהוא לא מסתכל על זה אפילו אבק? גם לא רצפה? הוא עושה בחפיף , הוא פשוט מנקה מסביב לא מרים דברים מהרצפה, לא מזיז כיסאות וכו כלים? פעם ב וזה כי אני מבקשת טיפול בילדה??? גם אני! אני צריכה לקום אליה, להאכיל אותה ולעשות הכל. אז מה עשינו פה???? למה יצאתי לעבודה??? אני כבר לא יודעת מה לעשות אני מותשת מותשת מותשת העבודה הזאת ככ מתישה שאני חוזרת הביתה גמורה ורק בא לי לישון אבל אני בקושי על שעות שינה ואני מרגישה שאני עוד שנייה קורסת מעומס יתר ושלא תבינו לא נכון אני לא רבה איתו, לא אומרת לו שהוא לא עושה מספיק להפך אני מרימה ואומרת תודה רבה וכו אבל בחייאת כמה אפשר?

היי יש כאן רופאה בקהל?/אחות/מיילדת?