היי בנות אל תשפטו פליז אני בהריון שני- בטעות שמונה חודשים אחרי לידה באלי…

היי בנות אל תשפטו פליז אני בהריון שני- בטעות שמונה חודשים אחרי לידה באלי למות לא רוצה להיות בהריון היה לי מאוד קשה בהריון הקודם (מקיאה כל ההריון) וגם עכשיו אותו הדבר קשה לי ברמות אין לי כוח לא באלי אני צריכה לעבוד ולא יכולה אני לא הולכת לעבודה כבר שבועיים כי אני פשוט לא יכולה לקום בקושי מטפלת בילד מזלי שהמשפחה שלי יכולה לעזור לי ועוזרת מאוד אבל קשה לי ככה לא באלי אני מרגישה פשוט סמרטוט אני לוקחת בונגסטה בימים האחרונים אבל בהריון הקודם ממש התמכרתי אליו לא הצלחתי להפסיק איתו עד חודש שביעי ולא באלי להיות ככה בקיצור אני אשמח לטיפים מה אני יכולה לעשות שיריםלי קצת את המצב רוח אני מרגישה כפוית טובה מצד אחד ומצד שני פשוט בדיכאון (גם הריון לא רצוי וגם התחושה הלא נעימה שיש)
💬7 תגובות

תגובות (7)

משתמשת פורטי
משתמשת פורטי14 ביולי 2025 בשעה 15:54
ניסית זופרן? (משבוע 10) באופן אישי ממש הציל אותי עם ההקאות (הוריד אותי ממוצע של 8-10)
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי14 ביולי 2025 בשעה 16:09
ביקשתי זופרן הרופאה ממש התעקשה שאקח בונגסטה
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי14 ביולי 2025 בשעה 16:11
תתעקשי על זופרן הבונגסטה פשוט לא עוזר זה סתם
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי14 ביולי 2025 בשעה 16:19
לא עזר לי לא זופרן לא בונגסטה פשוט עד חודש שישי הייתי מושבתת רק מיטה חושך שינה ולא רציתי לראות אף אחד !! תנסי לקבל עזרה ממשפחה רק אומרת צפופים זה נחמד מאוד לגדל יחד וזהווו
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי14 ביולי 2025 בשעה 16:30
לי הבונגסטה לא מספיקה ומשום מה ההריון הזה הזופרן בכלל לא עזר, אז הרופאה שלי הביאה לי מרשם לפראמין וזה עובדדד
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי14 ביולי 2025 בשעה 16:44
תתעקשי להחליף תרופה ואם לא נותנים לך תחליפי רופאה. בגדול המצב הפיזי מאוד משפיע על המצב הנפשי אז אם זה יעזור רק זה כבר יגרום לך להרגיש טוב יותר..
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי14 ביולי 2025 בשעה 21:45
תבקדי פראמין

פוסטים נוספים שיכולים לעניין אותך

נשבר לי הז. אנחנו כבר שבוע גמילה מטיטולים, אני בשבוע מתקדם ברוך ה', לא רואה שום התקדמות עם הגמילה. הוא לא אומר שיש לו פיפי אלא רק אחרי שעשה ברצפה, פעם אחת לא צעקנו או התעצבנו על הפספוסים ומעודדים כל פעם כשלוקחים לאסלה או לעץ לעשות והוא עושה יפה אבל זה רק אחרי יוזמה מאיתנו של "בוא נעשה פיפי ומה שייצא ייצא", לא מיוזמה שלו. הוא כבר בן שנתיים ו8 ברוך ה' ונשבר לי הגב מלהחליף תחתונים, מכנסיים, חולצה וכל השיט הזה. אני כבר עצבנית, גמורה מעייפות, גמורה מהגב, גמורה מהגמילה המחורבנת הזאת, הגננת אמרה שנתחיל הפסח והתחלנו והכל בנחת רוח והכל טוב אבל בפנים אני כאילו "טוב מההההה????? אין התקדמות בכלל תבין כבר את הפואנטה ראבק !!!". אני מתוסכלת כבר, הוא מבחינתו לא יעצור שום משחק אלא יעשה פיפי ורק אחרי יגיד לנו, ברור לי שזה תהליך ולוקח זמן למידה וכל זה אבל אני כבר מרגישה שזה מרחיק אותי ממנו אני מסתכלת עליו ואומרת למה הוא לא כמו שאר הילדים שכבר גמולים בגן שלו? זו מחשבה נוראית אבל אני פשוט בוכה מעצבים כבר.
💬4 תגובות