נשבר לי הז. אנחנו כבר שבוע גמילה מטיטולים, אני בשבוע מתקדם ברוך ה', לא רואה שום התקדמות עם הגמילה. הוא לא אומר שיש לו פיפי אלא רק אחרי שעשה ברצפה, פעם אחת לא צעקנו או התעצבנו על הפספוסים ומעודדים כל פעם כשלוקחים לאסלה או לעץ לעשות והוא עושה יפה אבל זה רק אחרי יוזמה מאיתנו של "בוא נעשה פיפי ומה שייצא ייצא", לא מיוזמה שלו. הוא כבר בן שנתיים ו8 ברוך ה' ונשבר לי הגב מלהחליף תחתונים, מכנסיים, חולצה וכל השיט הזה. אני כבר עצבנית, גמורה מעייפות, גמורה מהגב, גמורה מהגמילה המחורבנת הזאת, הגננת אמרה שנתחיל הפסח והתחלנו והכל בנחת רוח והכל טוב אבל בפנים אני כאילו "טוב מההההה????? אין התקדמות בכלל תבין כבר את הפואנטה ראבק !!!". אני מתוסכלת כבר, הוא מבחינתו לא יעצור שום משחק אלא יעשה פיפי ורק אחרי יגיד לנו, ברור לי שזה תהליך ולוקח זמן למידה וכל זה אבל אני כבר מרגישה שזה מרחיק אותי ממנו אני מסתכלת עליו ואומרת למה הוא לא כמו שאר הילדים שכבר גמולים בגן שלו? זו מחשבה נוראית אבל אני פשוט בוכה מעצבים כבר.