היי מהרגע שמקיימים יחסים מתי מתקיים הריון? ובעצם מתחילים להרגיש את התסמינים?

לפעמים אתן מסתכלות על הבטן וזה נראה כאילו העובר מתנשם כזה? אני מדברת על שבוע מתקדם שכבר הם גדולים ..

במהלך השנתיים האחרונות הבנתי לאט לאט שבעלי ככל הנראה נרקיסיסט. נקודות מתחילות להתחבר לי והכל מתבהר. 11 שנים של הפחתת ערך והקטנות שתפסו ממש תאוצה בשנתיים האחרונות. התמונה פתאום מתגלה. מתחילה להרכיב את הפאזל. במשך 11 שנים אני כמעט יוזמת הקרבה היחידה. 90% מהזמן אני יזמתי סקס. הוא כמעט ולא. ועכשיו, אני לא מסוגלת לשהות איתו באותו חדר משתדלת לקצר שיחות למינימום כי אין לדעת מתי ההתקפה תתחיל ולא יוזמת מגע כבר חודש הוא גם לא. הוא מחכה שאני אזום. ככה זה היה תמיד הוא יושב בשקט בפינה ומחכה שאני אשבר, שאני אבקש, ואז אולי הוא אפילו יוכל לדחות אותי בשביל הכיף. אבל הפעם לא, אני לא מסוגלת לא מסוגלת לגעת בו ולא ליזום כלום ככה זה ימשך? כי לא עושה שום צעד ולו זה לא נראה מפריע אני מתחמקת פיזית ונפשית ולא יודעת כמה זמן זה ימשך ......

לא מבינה איך אני רואה בחוץ אמהות מטופחות ורגועות כל הזמן. אני מרגישה שאני קורסת מקושי וחוסר שינה אין לי שנייה לנשום ואני לא יודעת אם התינוק שלי קשה או שכל תינוק מאוד קטן ככה ואני מפונקת או משהו כזה כי זה ילד ראשון ואני לא מכירה איך זה. זה מתסכל אותי כשאמהות אחרות שואלות אותי 'מה הוא עדיין ככה'? כשאני אומרת להן שהוא מסוגל לישון כמו שצריך רק עליי כאילו כל התינוקות האחרים בני פחות מחודשיים בעולם נוחים וישנים בכיף בכל מקום להרבה זמן ורק שלי לא. ונכנסנו לשלב גזים קשים אז בכלל כל סבב איתו לא נגמר וזה מרגיש כמו לופ נצחי. בעלי מסוגל לעזור לי כרגע בגלל המצב כי הוא עובד מהבית אבל אני ממש חוששת איך אסתדר כשיחזור לעבודה ולא יהיה לי אותו כגיבוי מלא שעות על גבי שעות. מה גם שהוא לפעמים ממש מעצבן אותי עם ההערות שלו של 'להתמקד בפתרונות לא תלונות' כשאני פורקת ובוכה או עצבנית...אם הוא היה עושה חצי ממה שאני עושה הוא היה מבין. ממרמר אותי איך הכל נופל על האמא בסופו של דבר והשגרת יום שלהם פחות או יותר נשמרת בבקשה תגידו לי שזה עובר ורק שלב