אני שבוע אחרי לידה יש לי את הביל הכי מדהים בעולם ואת הבכור הכי מושלם ותינוקת קטנה ומתוקה. היתה לי לידה קלה ברוך ה'. אני לא מפסיקה לבכות, פיזית - אני חלשה ככ , כואב לי הציצי עם פצעים וגודש מטורף ואני ככ מפחדת מדלקת. מפחדת שהיא תקום ותרצה לאכול כי באמת כואב לי . - קבעתי למחר יועצת הנקה שאמורה לעזור אנחנו לא בבית , אלא אצל ההורים וכבר לא כיף לי פה, אני צריכה קצת פרטיות אבל אין לנו מקלט ליד הבית. אני רוצה לבכות אני נכנסת לחדר כדי לא להלחיץ , אני עייפה וחלשה והם כל הזמן רוצים לעזור. אני רוצה להיות קצת בבית שלח במיטה שלי . אבל ככ ברת מזל שנם מעסיקים את הילד ומבשלים והכל. אני מרגישה ככ רע בגלל הבכור , הוא בן 3 וצריך אותי ועד עכשיו הינו ככ מחוברים. עכשיו אני לא מסוגלת להיות איתו גם מעיפות וגם מחולשה. אני אפילו לא ידע מה הוא עשה היה מרוב שהיתי עסוקה בעצמי. בעלי שבוע הבא חוזר לצבא - אני ככ מפחדת להישאר לבד עם עצמי ועם הבכור .. זהו אני רק רציתי לפרוק . אני בטוחה שזה בייבי בלוז וזה יעבור אבל קשה לי ככ ואני לא מפסיקה לבכות. אז שוב אני הכי ברת מזל ועדין ככ קשה .