היי בנות, זה קצת ארוך. אני מרגישה שאני הולכת על ביצים ליד בעלי. אתמול הוא הלך לקניות והוא תמיד אומר לי להיות מדוייקת ברשימה, אז רשמתי לו 4 שמנת להקצפה... הוא הביא לי 4 שמנת מתוקה להקצפה, אז אמרתי לו מאמי, ראית שהבאת שמנת מתוקה להקצפה, אז הוא אומר לי - מה זה אומר? אז אמרתי לו זה עם סוכר ומיועד לעוגות ואני לא אוכל להשתמש עם זה לתפוח אדמה מוקרם, ולא המשכתי מאז, שאלתי איך היה בעבודה ואם הוא אכל את הכריך שהכנתי לו... הוא יצא החוצה לגינה שמעתי אותו צועק, יצאתי אחרי ושאלתי מה קרה, הוא אמר לי בתגובה "את רק מחפשת אותי, איפה לא טוב, איפה אני עושה לא בסדר, את מתעלמת מכל מה שעשיתי והבאתי ורק מה לא בסדר" נסיתי להסביר לו שזה לא ממקום כזה, הוא בתגובה אמר לי אישה חכמה הייתה לוקחת את השמנת בלי לומר מילה והולכת להחליף אותה, הוא לקח את השמנת ונסע להחליף אותה תוך כדי שהוא צועק קללות בשביל... פשוט לא הפסקתי לבכות, אני צריכה ממש להזהר מה אני אומרת לו ואיך. אתמול שיתפתי אותו שעוד מעט יום שישי ואני ממש מתבאסת איך שמתקרב הסופ"ש... זה נובע מזה שכל סופש אנחנו רבים, יותר נכון הוא מחפש אותי (הוא מעשן גראס שעושה אותו ממש רגוע, ובשבת לא מעשן אז הכל יותר לחוץ) ואני לא נהנית מהסופ"ש כבר לא בא לי לבשל, הפסקתי להשקיע בבישולים, לא עושה חלות, לא עוגות רק את המינימום ההכרחי, והוא ממש התעצבן עלי, שהוא לא מדבר איתי, ניסיתי רק לשתף אותו והסברתי לו כדי שאיפה שהוא אולי הוא ירגיע את החשש או יעלה לי את המוטיבציה אז הוא לקח את זה קשה, הוא התמקד רק בזה שאמרתי לו שאני מבשלת בלי חשק, ואמר את יותר לא נכנסת למטבח, גרגיר את לא מבשלת יותר... ואני לא מבינה למה הוא פשוט לא מבין אותי... אני גם ככה מפחדת מהתגובות שלו, כי הוא פשוט צועק אם משהו לא נראה לו... אני מרגישה מיואשת... שהוא מעשן הוא גבר מושלם, אבל בלי העישון הוא מאוד חסר סבלנות. ממש קשה לי בנות, רק רציתי לפרוק