אם אני מרגישה שאין לי כח לאף אחד בצורה קיצונית זה יכול להעיד שאני מתקרבת ללידה?

היי בנות הבן שלי לא יתחבר לנדנדה בכלל ברגע ששמה אותו הוא בוכה אז קניתי טרמפולינה במקום אני מוכרת אותה ב200 שקל הייתה בשימוש פעמיים וגם בקושי מנוף הגליל

תסבירו לי מה עשיתי לא בסדר. הייתי בבית וסידרתי וניקיתי גם את הסלון והמטבח וגם את אחד החדרים שלא סידרתי וניקיתי מאז פסח. אח''כ הכנתי שניצלים, לקחתי ילד לחוג, את הקטנה לגינה עד שנגמר החוג ואז לחוג והביתה (הכל ברגל). כשהגענו בעלי היה בבית. ביקשתי ממנו שעקלח את הקטנה כי כאב לי כח הגוף והרצועות בבטן צרחו מכאב (שבוע 19+5), גם הגב והרגליים. הוא לא הסכים, הרגע הגיע מהעבודה.. שכב על הספה שעה וחצי (משש עד שבע וחצי). רציתי שנצא בערב למקום שתכננו והוא לא רצה. ביקשתי שיכין ארוחת ערב לילדים והוא הסכים. עוברת חצי שעה.. עוד חצי שעה... ביו לקלח את הקטנה ללהכניס מכונה ללהחליף מצעים לכל ארבעת הילדים ביקשתי שיכין ארוחת ערב והוא לא הכין. בשבע וחצי הוא קם להכין. נכנסתי להתקלח בעצמי. כשיצאתי אמרתי לו שאני ממליצה ממש וזה מרענן. הוא אמר שהתקלח אתמול. אמרתי לו שצריך כל יום, ואז הוא שאל: ''אני מסריח?" ועניתי: ''כן" (היה לבגדים שלו ריח של אוכל, אולי אכל צהריים במקום כלשהו מהעבודה). באותו רגע הוא פשוט זרק הכל ועלה לחדר שינה. קראתי לו בצעקות שיבוא (צריך לצעוק בשביל שישמעו) והוא אמר שנעלב כי אני צועקת עליו. בכיתי, התחננתי שיבוא וכעסתי שכבר רבע לשמונה והוא היה אמור להכין ארוחת ערב ופתאום נעלם, ומה כבר קרה, ומה כבר אמרתי. ממש בכיתי וצעקתי. אבל הוא נעלב. הזמנתי פיצה ורגע לפני שלחתי ילד שישאל אותו אם להזמין או שהוא בא. הוא אמר לילד לא להתערב. הזמנתי, עליתי להתלבש בחדר ואמרתי לו שהוא מתנהג כמו ילד בן 15 ולא כמו מבוגר, ומה נסגר שהוא ככה?! ומה קורה פה?! ולמה רגע טוב ונחמד ורגע הוא נעלב והולך?! ואיך אפשר ככה?! נסעתי להביא את הפיצה, כולם אכלו ונכנסו למיטות (התקלחו לפני). האיש נעלם. הוא יצא למרפסת. אמר שמרגיש בודד, לא אהוב, לא רצוי, שנוא. עניתי לו שהוא בחר ללכת ושהוא לא 'לא רצוי' אלא 'לא רוצה'. הוא טען שאני ממשיכה. עכשיו תגידו לי, מה עשיתי לא בסדר? אולי אני סתומה או משהו, כי אני ממש לא מצליחה למצוא. אני כן רואה מה הוא עשה לא בסדר אבל לא מצליחה להבין מה אני עשיתי. בבקשה תעזרו לי להבין, אני כבר עייפה...

בעקבות ויכוח עם בעלי. אולי אני חיה בסרט, תגידו לי מה המצב בסביבה... בעלי רצה שאני אהיה עם הילדים כל השנים, וזה כמובן על חשבון הקריירה שלא התפתחה ולא צברתי ותק. עכשיו כל הילדים כבר לא בבית בבקרים וסגרנו את הבסטה. ועכשיו בעלי לחוץ על כסף. וגם בלי קשר אין לי מה לחפש בבית וכמובן אני רוצה לצאת לעבוד. הייתי רוצה לחזור למקצוע שלי אבל זה להתחיל מההתחלה ולהרוויח 4000 שקל. אז התחלתי להסתכל על דברים אחרים. אבל בעלי לא רוצה שהילדים יהיו בצהרונים, ויש גם ילד גדול שאין לו צהרון אבל לא סומכים עליו ללכת לבד הביתה, זה אומר לאסוף ילדים ב2!! אני יכולה להיות סייעת בבית ספר, 40 לשעה, לאסוף ילדים עד 2 ויצא לי 4800. ובעלי מתבאס ממש! חושב שזה ממש בדיחה, איך אפשר לכלכל ככה בית , והילדים יהיו רעבים. ואז הוא הציע שאני בצהריים אמשיך לצהרונים (יחד משכורת של 8400) והוא יקח את הילדים ב2 והוא זה שיעבוד מעט ויהיה עם הילדים. אני לא יודעת זה חירפן אותי לגמרי! הכעיס אותי בטירוף. הוא לא חוסך מעצמו, הולך להופעות עם חברים, מוציא על עצמו מה שהוא רוצה. אני לא מוציאה כלום! והוא בא אלי בטענות שהילדים יהיו רעבים?