איך מלמדים פעוט תכף בן 3 לחלוק במשחקים לשחק ביחד שיוצאים לגמבורי או בגינה לא…

מחפשת ממש רעיונות לארוחת צהריים שקל להכין.. נמאס לי ממרק/ פסטה

האם התסמינים היו זהים לי כמו בהריון הראשון?

מישהי שסבלה או סובלת מסבוריאה בזמן הריון, תוכל בבקשה לומר לי איך היא מטפלת בה? אני ממש סובלת מהפנים, החומרים לסבוריאה שהייתי משתמשת הם לא מתאימים לנשים בהריון

יוצאת היום פעם ראשונה עם הילדה לסעודה ראשונה מחוץ לבית וחוזרת מה לקחת בתיק?...

אני פגועה מבעלי שנמצא פיזית ולא חבר שלי באמת, אין לי עם מי לדבר באמת, ועכשיו אני פגועה גם מאמא שלי שהרשתה לעצמה היום להגיד בצורה ישירה אולי מידי את הדעות שלה על ההורות שלי לאולי ילד על הרצף בן בכור, כן אני עירבתי אותה והתייעצתי איתה, אבל באמת עם כל הכבוד ויש כבוד.. אני מרגישה שאני צריכה לשים כאן גם גבול חדש, של לא לערב אותה יותר מידי. לא יודעת משהו כנראה גרם לה להגיד את זה בצורה שבה היא אמרה.. בגדול לשים את טובתו של הנכד ולשים את הרגשות שלי בצד.. כמובן שזה מחטיא למטרה כי אמא שמחה זה ילדים שמחים.. אני לא אוותר על עצמי 🫩 גם אם ההורים שלי יבקשו ממני לוותר על עצמי. בת 33 בכל זאת כבר יש לי דעות משלי. אמא ל2 ועוד אחד בדרך.. מעניין הכל לטובה למה אמרה לי את זה דווקא עכשיו חשבתי על הלידה והכל וממש סגרתי עם עצמי שמזל שאמא שלי תהיה איתי ואת בעלי אני לא רוצה ליידי כי מעדיפה שהוא יהיה עם הילדים.. בקיצור כבר לא יודעת מה עדיף… לצערי זה מחשבה כזו שאני נסגרת ולא מצליחה לתקשר את הרגשות שלי או את הרצונות שלי מספיק טוב לא עם בעלי ומסתבר גם לא עם אמא שלי.. עם כל הכבוד שוב, אני האמא הכי טובה שאני יכולה להיות אני משתדלת מהבוקר עד הלילה כולל. לוחצת עליי בכל מיני נקודות. מסתבר. כנראה שגם לה קשה בעלי אין מה לדבר הוא דיי רשע.. נמצא אבל לא רואה אותי כמעט בכלל הכל עליי הוא לא עושה כלום מה לעבור לדבר עם אחותי? גם לא יודעת בטח אם אתקרב לעוד מישהי אהרוס עוד קשר ביני לבין עצמי לפחות מרגישה שמצד אחד חייבת ריחוק מהם מצד שני עם מי באמת לדבר… חברות כשיש מבחינות אותך אבל בליבי גם גם הן הרבה שופטות ולפעמים עוקצות וזה קשה לי אלוהים נתן לי התמודדות עם דברים שאני אמורה ויכולה לעמוד בהם ולתקן את עצמי… אני מחפשת מה בידיוק אני צריכה לתקן? תקשורת? גבולות? או ההפך לקבל ביקורת ? קמתי את היום עם אנרגיות של יום חדש וסיימתי עד כמה אחרי ההודעה מאמא שלי מותשת מידי כאילו אין אמון יותר באף אחד … סמכתי עליה שהיא רואה בי טוב אבל היא לא … אז עכשיו אני גם נזכרת שזו לא פעם ראשונה שהיא לא ראתה בי טוב, רצתה לכפות עליי את הדרך שלה אבל לי יש את הדרך שלי, והצלחתי לפעמים הרבה בזכותה אבל היי גם אני הייתי שם אני נותנת לה יותר מידי קרדיט? אולי? אולי גם לי מגיע משהו על ההישגים שהשגתי לא בעצמי אבל בזכות בורא עולם וחזן עליון והשגחה פרטית שאלוהים יתן לי להמשיך ללכת תמימה בעולם הזה שאדע לראות את הטוב אז אני אחבק את הכאב הזה רגע או שתיים, או שעתיים, ואז יעבור לי… באסה כל כך שמחתי בזה שזכיתי ביחסים. עם אמא טובה אליי גם בקשר טוב לפעמים נפגעים… אבל אני צריכה קצת לעשות צעד.. לשמור על הלב שלי יצא לי קצת חפירה וקצת כאילו אני בטיפול פסיכולוגי כאן, אבל אפשר לכתוב אז למה לא בעצם?

אמהות מניקות.. איך אתן מתמודדות עם זה שכל החולצה הסדין במיטה המגבות הכלללל מתמלא בחלב אם בשניות!! אני לא מסוגלת לישון/להיות עם חזיה בבית ואני 24 שעות רטובה🫠.. למישהי יש פתרון?