הסיפור שלי בבקשה תשפטו גם לרעה אני מוכנה לקבל ביקורת אני בת 33 בן זוגי בן 25 בחור מבוסס עצמאי נותן לנו חיים באמת הכי טובים. לא מחסיר ותמיד האבא של הבית. יש לנו ילד משותף בן שלושה חודשים המצב הוא כזה בן זוגי רוצה עוד ילדים. אני לא מסוגלת לחשוב על זה אפילו היה לי הריון קל אבל סבלתי. סבלתי מזה שאני לא יכולה להנות מאלכוהול להנות מהחיים להתלבש בכיף והורידים ברגליים הרגו אותי. תראו אני לא בת 25 כבר להביא תינוק בגיל 33 זה לא כמו בחורה צעירה… אני מהר חזרתי למשקל שלי ולגוף לפני. אוכלת טוב ומקפידה. בן זוגי כל הזמן מדבר על עוד ילדים וברור ברור שקל לו, הוא עובד כל היום מחוץ לבית עצמאי ואני כמעט כל היום בבית הפסקתי לעבוד כל היום עם התינוק. כל היום קוקו בובו ופליטות בקבוקים וכביסות. תודה לאלוהים על הכל באמת. אבל איזה ילדים אני לא רוצה ולא יודעת איך להסביר לו שאני לא מסוגלת לשאת בגופי עוד הריון… אני מותשת אין לנו זמן אפילו בשישי לשבת לכוס יין מבלי שהתינוק מתעורר וצריך להרדים ואחריות… חמותי לא יכולה כל סופש לשמור על הילד. הבאתי ילד האחריות שלי אני רוצה את החיים שלי בחזרה… לא עוד ילדים אני פשוט לא רוצה לעבור את זה שוב, הבטן לעמוד במטבח לעשות כביסות הורידים שיצאו לי ברגליים אני לא שם והוא כל הזמן מתעקש ממש אפילו גומר בפנים בכוונה. אחרי שהבהרתי לו שלפחות אולי עוד שנה רק לא עכשיו. מה לעשות נשים בגיל שלי יכולות להסביר את הכוח הרצון להביא ילדים אחד אחרי השני? תודה על הקריאה❤️