שלום אימהות , זה קצת ארוך אבל אני ממש אשמח לעזרתכן אני אמא טריה לתינוקת בת 4.5 חודשים מהרגע שנולדה יש לה טמפרמנט קצת קשה המון מהיום היא בוכה/ מתלוננת (כמובן גם יש רגעים ביום שהיא נינוחה ומחייכת, בד״כ אחרי שהיא קמה משינה) כבר בבית חולים האחיות אמרו לי בחצי קריצה שיש לה ריאות מפותחות…. כמעט אי אפשר להניח אותה ליותר מדקות בודדות, כאילו מתלוננת בלי שום סיבה נראית לעין. לפעמים כשהיא נהיית עייפה היא פשוט מתחילה לצרוח צרחות שכל השכונה שומעת, ובכללי כשהיא בוכה כי משהו מפריע לה הרבה פעמים זה מגיע לצרחות שללנו משהו רפואי, כבר אין לה גזים , היינו בכמה טיפולי אוסתאופתיה השבוע פשוט נשברתי, היינו בכמה מפגשים משפחתיים ופשוט היינו צריכים כל פעם לחתוך באמצע כי היא כבר נהייתה נודניקית ופשוט בוכה , לפעמים גם על הידיים שלי לא נרגעת (סרבנית מוצצים) . תוסיפו לזה את המבטים המרחמים מהמשפחה של ׳מסכנים איזה תינוקת צרחנית יש להם׳ שזה קשה לי ממש ובמיוחד שאחותי שאנחנו בקשר ממש טוב ילדה בת חודש לפני והבת שלה התינוקת הכי רגועה וחייכנית בעולם וזה רק מבליט כמה הבת שלי בוכה ומתלוננת. אני מציינת שאני בן אדם מאוד רגוע ושליו אני מוצאת את עצמי שוקלת אלף פעם כל יציאה איתה מהבית לחברת אנשים כי אני יודעת שבאיזהו שהוא שלב היא מאבדת את זה ואם אני כבר יוצאת אני לא מצליחה להנות כי אני כל הזמן דרוכה שהיא תתחיל לבכות וגם כשאני כבר יוצאת אני פשוט לא מצליחה להנות איתה. שלא נדבר על זה שאני כמובן לא יכולה להשאיר אותה לבייביסיטר אצל סבתות/ מישהו אחר גם כי לא נעים לי וגם כי אני יודעת שהיא פשוט לא קלה זה גורם לי למחשבות קשות של למה אלוהים הביא לי דווקא אותה/ הלוואי שהייתה לי תינוקת רגועה יותר ופשוט קנאה כל פעם שאני רואה תינוקות רגועים אשמח לכל תובנה/ הארה שיש לכן לעודד אותי ❤️