התינוק פירגן לי בחצי שעה של שינה ואי למה הלילות האלה ככ ארוכים??? החוסר שינה הזה מתחיל להכניס אותי לדיכאון! מרגישה שכבר נגמרו לי הדמעות. ככל שעובר הזמן אני מאמינה יותר שנשים נועדו לסבול. כן לידה זה נס ולא מובן מאליו שב״ה ילדתי בידיים מלאות. אבל למה כל הסבל הלא נפסק הזה? גם 9 חודשי הריון קשים וגם לידה קשה וגם אחרי קשה! וואלה אם נשים היו מדברות באמת באמת אבל אמיתי על הקושי בלגדל תינוק ולא מאכילות אותי במשפטים של ״ואי איןןן אושר כזה״ ״ואיי אין אהבה כזו״ כאילו הכל ורוד ומדברות אמיתי על הקושייי, הייתי שוקלת מחדש אם להכנס להריון או לא ואני יודעת שאלה מילים לא קלות לשמוע כי בסופו של דבר אני יודעת שהתינוק שלי הוא ברכה מהשם. אבל אני פשוט מרגישה שזה לא נהיה קל יותר!! זהו זה דבר שיושב עלי כבר 4 חודשים שהייתי חייבת להוציא. השם אני מודה לך על הרע ועל הטוב באמת! לרגע לא רוצה שיחשבו שאני לא אסירת תודה. אבל פשוט קשה לי כל כך.