אולי משהי כאן תדע מה יש לי אני כל היום מדגרדת בפלחים של הישבן ובפושפוש למעלה…

אני חצי שנה אחרי לידה , ומרגישה ריקנות כזאת .. לא יודעת להסביר את התחושה ( זה לא דיכאון ) אני כן יוצאת לטייל וכו'. מה הדברים שאתן עושות וזה עוזר לשיפור ההרגשה ?? אשמח ממש לשמוע

שאלה מסקרנות מה יש יותר השנה הריון של בנים או של בנות ?

* רוצה לפרוק קצת כי רק פה יבינו אותי * קצת רקע נשואה +1 אתמול עשיתי בדיקה ביתית וראיתי ממש פס חלש (בטווח הבדיקה ) הייתי בשוק כי אנחנו מנסים כבר משהו כמו 7 חודשים וכל חודש אני חושבת שזה יהיה החודש ומקבלת מחזור . אז בהיתי בבדיקה שוב ושוב ואני נשבעת שהיה שם פס ! הראתי לבעלי הוא אמר שהוא לא רואה כלום ואני מדמיינת למרות שממש ראיתי פס ! היום עשיתי בדיקה שוב ולא הייתי סגורה אם יש פס חלש או שזה צל אח״כ עשיתי עוד אחת ושם כבר לא ראיתי חוץ מפעמים שאני חושבת שזה היה עניין של צל או איך שהחזקתי את הבדיקה . אני כל חודש לא מתאפקת וקונה עוד בדיקה ועוד בדיקה ומבזבזת על זה כסף בגלל הדחף שלי לגלות שאני כן . גם שאני מבטיחה לעצמי שאחכה בסבלנות אני שוכחת את זה ואחרי כמה דקות מוצאת את עצמי שוב קונה עוד בדיקה . אני מותשת מהאובססיה הזו אבל לא מצליחה להשתלט עליה . היומיים האלו הם כמו נצח בשבילי כי אני בטוחה שראיתי פס אבל משום מה בבדיקות החוזרות לא היה משהו חד-משמעי . ואני באמת מתחילה לשאול את עצמי למה כזה דחוף לי להיכנס להריון? האם זה הרצון להרגיש משהו חדש ? רצון לתינוק חדש ? או אולי לשינוי בחיים שלי ? עברתי הריון ראשון לא קל וסבלתי מאוד ואמרתי לעצמי שלא באלי שוב ואז אני מוצאת את עצמי רודפת אחרי פסים . זה הפך לדחף בלתי נשלט של בדיקות וצפייה ואכזבה שאני מגלה שלא . אולי הפחד שמשהו לא תקין אצלי ואני לא יכולה להביא עוד ? אני ממש לא רגועה ואני מחכה כבר למחזור כדי שיהיה לי אישור שמה שראיתי לא היה סתם והפעם זה באמת שונה . בקיצור מתוסכלת מאוד .