אוףף בנות אני לא מפסיקה לבכות אני לא יודעת אם זה כי אני הורמנלית אחרי לידה, אבל…

לא קרה לי ואין לי צמודים אני כאן רק כדי לומר לך שאת מהממת ואמא כל כך טובה ובא לי לחבק אותך, זהו❤️

הוא בהלם, הוא מרגיש שעזבת אותו אבל את תראי שעוד כמה ימים הוא פתאום יחזור להיות איתך בדיוק כמו שהיה. זה מה שקרה לי עם הבנים שלי ילדתי גם בהפרש צמוד, והגדול פשוט התעלם ממני במשך כמה ימים אחרי שחזרתי עד שפשוט פתאום אחרי כמה ימים בא וחיבק אותי וחזר להתנהג אלי כרגיל. הוא גם לא סתם פיתח לך חום אצל המשפחה, כמו שאת אומרת זה כמו הלם שהוא קיבל ולאט לאט יחזור לעצמו

ואו כאילו כתבת פוסט על החוויה שלי אחרי לידה שניה ממש מבינה אותך!! אני מאמינה שהוא מבין לא כמו שאנחנו מדמיינות את זה, אבל מבין שיש משהו חדש עכשו בבית כל הסיטואציה חדשה לו ולא מוכרת, זה שלא היית 3 ימים, ופתאום באת עם אח קטן זה לוקח זמן לעכל אני גם הייתי עם הבת שלי צמודות קשר מושלם ואחרי הלידה השנייה הרגשתי שהיא ממש מתרחקת , כי היה לי מאוד קשה רגע לקלוט שאמא עכשו עם עוד תינוק ושהיא לא היחידה יותר זה קשה, זה קשוח, זה שבר לי את הלב ברור שהמצב לא חזר להיות אותו דבר כי זה פשוט לא אותו דבר אבל נוצר משהו חדש, משהו יפה אחר, היא קיבלה אח קטן , מתנה, וזה לקח קצת זמן עד שקולטים אבל זה משתפר🩷🩷🩷

כל כך מבינה אותך הבן שלי ממש התעלם ממני שחזרתי עם התינוקות לא רצה אותי בכלל והוא האהבה שליי כמה בכיתייייייי אבל לאט לאט הוא קלט שאני פה ודאגתי גם להגיד לו את זה שוב שוב אמא פה אמא ל א הולכת לקח זמןןןן ופתאום לילה אחד הוא קם בוכה וביקש אותיייי כמה התרגשתי בכיתי ביחד איתו....

קודם כל מזל טוב!!!! גדלו אותם בנחת 💓 אני גם ילדתי לא מזמן וגם ההפרש אצלי זה 1.4 וגם אצלנו היה את הקטע שהוא נדבק לבעלי וממני התרחק. הרגשתי שאין לנו קשר כמו פעם וזה היה לי מאוד קשה. האמת שעם כל הכאב בזה, שמחתי שהוא מצא דמות להדבק ולהאחז בה. שמחתי שבעלי היה הדמות הזאת כי זה ממש חשוב! ודבר שני, בשבוע הראשון אחרי הלידה עוד ניסיתי להבין איך מתמודדים עם הורות לשניים. זה לוקח כמה רגעים לעלות על הגל ולהצליח לג'נגל בסיטואציה. שבוע אחרי זה השתדלתי מאוד להיות עם הבן הגדול, ונגיד כשהקטנה בכתה והייתה צריכה אותי והייתי עם הגדול אז אני לא ניגשתי מיד... חיכיתי כמה רגעים, סיימתי את מה שהתחלתי עם הגדול (סיפור, משחק, להלביש אותו וכו') ורק אז ניגשתי אליה. ככה שידרתי לו שאני איתו ואני פנויה אליו. ואחרי כמה דק' ניגשתי לקטנה (ואת הגדול השארתי עם תעסוקה כלשהי). כשהייתי צריכה להניק אותה והייתי עם שניהם לבד בבית הייתי יושבת לידו בספה, מביאה לו משחק או ספר ומניקה אותה תוך כדי. אני משתדלת להעצים אותו. למשל כשאני מחליפה לה טיטול אני שואלת אותו אם הוא רוצה לזרוק את הטיטול בפח וכשהוא לוקח את הטיטול אני מוחאת לו כפיים וגם מוחאת כפיים עם הידיים של התינוקת חחח ככה אני גורמת לו לחבב אותה יותר. עכשיו היא כבר למדה לחייך אז אני מראה לו כשהיא מחייכת והוא מתלהב מזה ונוצרת ביניהם אינטראקציה. יש גם רגעים שהוא מרביץ לה. למשל אתמול הוא נפל והיא הייתה בידיים שלי וניחמתי אותו כשהיא בידיים שלי והוא כעס והרביץ לה כי רצה את כולי בשבילו. אז הנחתי אותה והתפנתי כולו בשביל לנחם אותו מהמכה שקיבל. למרות שהם קטנים הם מבינים הכל!!!! תשקפי לו את הרגשות שלו, את הסיטואציה שקרתה (התינוקת הייתה בבטן, היא יצאה מהבטן של אמא והיא עכשיו שלך או משהו בסגנון). אני גם לא הייתי מאיצה בו להתחבר אליה. לאט לאט ובקצב שלו אבל כן הייתי מידי פעם יוזמת סיטואציות שבהם תהיה אפשרות לחיבור ואני אגיד לך את האמת חחחח, מהר מאוד הרגשות התהפכו לי ואני מרגישה מצפון לגבי הקטנה שאני בקושי איתה ויותר עם הגדול🙈

נראה לי שזה קורה לילדים בבית אחרי כל לידה.

גם אצלי זה קרה רק שאמלי הבן שלי היה בן שנה שהיא נולדה והוא לא כ"כ הבין אבל בהתחלה כל בכי שלה הוא היה צורח לא מבין מזה היום הם החברים הכי טובים בעולם ב"ה

אבל ותוך יומיים הוא חזר להיות איתי רגיל אבל ממש היתי איתו שיחקתי איתו הראתי לו שזה היה לקצת זמן וזהו חזרתי