שבוע 19 אין לי תאבון מרוב כל המצב , בעלי הוקפץ ואני על קוצים מאתמול בבוקר יוצא שאני אוכלת ארוחה אחת ביום בלחץ ועוד כמה נשנושים העובר זז ברוך השם אני מרגישה הרבה עדיין דואגתתתת שהוא לא מקבל מספיק ☹️

שיטטט שבוע 5 היה לי חשק עזזזז לשווארמה ושמתי בפיתה חומוס שכחתי לגמרי שאסור בהריון 😭

4 חודשים אחרי לידה עם נשירה מפחידה מאוד מה עושים???

בוקר טוב לכולן! 🌞 הטיפ שלי להיום הוא על חשיבות השינה אחרי לידה. 😴💤 אמהות טריות לעתים קרובות מתמודדות עם עייפות ומחסור בשינה. תינוקות זקוקים להנקה או להאכלה תכופה, גם במהלך הלילה, וזה יכול להיות מתיש. אבל חשוב מאוד לנצל כל הזדמנות לישון ולנוח. 🍼😓 כמה טיפים שיכולים לעזור: 1. נמנמי כשהתינוק ישן, גם אם זה רק לכמה דקות. 🕰️😪 2. בקשי עזרה ממשפחה וחברים כדי שתוכלי לנוח או לישון. 🤝👪 3. נסי טכניקות הרפיה כמו נשימות עמוקות או מדיטציה. 🧘‍♀️🍃 4. וודאי שהסביבה נוחה לשינה - חדר חשוך, טמפרטורה נעימה ושקט. 🌙🛏️ זכרי, מנוחה מספקת חיונית לבריאותך הפיזית והנפשית, ותאפשר לך להיות אמא טובה יותר. 💪💖 אז תפני לעצמך זמן ודאגי לעצמך. את ראויה לזה! מקווה שהטיפ עזר. יום נפלא! 🌈😊

בנות אשמח לחיזוק/ עצה טובה נשואה כבר מספר חודשים, נמצאת בתחילת הריון ראשון. אוהבת את בעלי מאד, באמת שבהריון הזה הוא הוכיח לי כמה אכפת לו ממני וכמה שהוא דואג ואוהב. לאחרונה מרגישה דכדוך כזה, מרגישה כאילו הזוגיות שלנו ירדה שלב, מרגישה שהוא המון בטלפון, ובעקבות כך גם אני. הרבה פעמים מוצאת את עצמי זורקת לו על זה משהו ואז הוא ישר עוזב את הטלפון ומנסה להיות איתי. אבל בשוטף, מרגישה שאנחנו כבר בקושי מדברים באמת על איך עבר היום, איך כל אחד מרגיש. הרבה פעמים לפני השינה כל אחד בטלפון שלו ואז אומרים לילה טוב וזהו, הולכים לישון. בבוקר גם בקושי נפרדים לעבודה בחיבוק ואיחול של יום טוב. מרגישה שהטלפון נוכח מאד בזוגיות שלנו, בעיקר מהצד שלו, וזה ממש מפריע לי. הרבה פעמים הוא עסוק בו כי באמת זו תקופה כזו, וגם אנחנו חושבים על לקנות דירה אז הוא ממש כל הזמן על זה, מחפש בודק, אפילו בודק לי לגבי רכב שאני צריכה לקנות לפעמים. למרות כל המאמצים שלו אני לא יודעת להסביר אבל פשוט מרגישה שמשהו בי קצת דעך בתחושה כלפיו, ממש עצוב לי להגיד את זה ויש לי דמעות בעיניים כרגע כי אני מאד אוהבת אותו אבל סתם מרגישה שבמקום להתעסק בהתרגשות של ההריון או בדברים יותר משמעותיים אנחנו עסוקים בדברים שהם אמנם חשובים אבל הרבה פעמים אני מרגישה שהוא כבר פחות איתי. חשבתי לדבר איתו על זה, יצא לי הרי להגיד לו כמה פעמים אבל אני חוששת לפגוע בו, הוא דיי רגיש ולא בא לי שיחשוב שאני מעבירה עליו ביקורת כי זה קורה הרבה (שאני באה לשקף את התחושות שלי ובסוף הוא מפרש את זה כביקורת כלפיו ונוצר מכך ריב). בקרוב הוא נוסע לסופ״ש מטעם העבודה באילת, לבד. הסופ״ש יהיה בלי בני/ בנות זוג וזה עוד משהו שממש משפיע עליי. מאז החתונה תמיד ישנו יחד, אנחנו גם דתיים אז זה מרגיש לי פחות נכון שהוא ייסע לשם בלעדיי, ניסינו לדבר על זה מספר פעמים בהתחלה אמר שעד אז נראה, ואם אהיה בהריון הוא לא יסע. אבל מאז שינה את דעתו וטען שלא צריך להגביל ולכבול אחד את השנייה בזוגיות ושאני צריכה לסמוך עליו, לשחרר, ולתת לו ללכת להנות. שהוא שומר על עצמו וזה אפילו פוגע בו שאני לא סומכת. אמרתי לו שזה לא שאני לא סומכת עליו, אלא אני לא מתחברת לסיטואציות שיהיו שם, כמו למשל שכל העובדים והעובדות יהיו ביחד בבריכה. שזה נראה לי פחות מתאים ולכן מרגיש לי שזה פחות שייך שיילך. באמת שהיו לנו כבר המון שיחות בנושא, ובעקבות כך הרבה ריבים כי כל אחד היה נצור בדעה שלו, אז פשוט שחררתי, אמרתי לעצמי שאין טעם שנריב בגלל זה. הרי אני אמרתי את שלי ובכל זאת הוא בוחר לנסוע, אז לפחות שאתן לו תחושה טובה. אני מנסה לשחרר, באמת מגיע לו ללכת, לנוח ולהנות כי הוא עובד קשה עבורינו. אבל כל המצב הזה ממש משפיע עליי, הידיעה שנעשה סופ״ש בנפרד ועוד בשבת ולא אדע מה איתו. מרגישה מוצפת תודה לכן שקראתן עד כאן

הגיוני שהתכווצויות ברחם זה ככ כואב?