לקחתי פארמול סינוס ורק אחרי ראיתי שרשום בנקאות לא להשתמש בהריון או מניקה מה עושים

אני מרגישה שהמוח שלי לא עומד בעומס שבוע אינטנסיבי והסופ"ש זה השיא המון ארועים חלקם טובים חלקם רעים והכל יחד פלוס טיפול בבן כמעט חצי שנה תוך כדי, אפילו לבכות אין לי זמן אז פורקת קצת בנסיון לא להתפרק

שבוע 18 והחזה ובעיקר הפטמות שלי כואבות רצח!!!! אפילו רק לגעת בהן בטעות גורם לכאב מטורף. מה עושים עם זה?

אפשר להניק כשחולים? ואיך מטפלים בתינוק בן כמה ימים כחולים? לא מבחינת הכוחות שלי אלא כדי לא להדביק אותו.

מרגישה שאני לא מפסיקה להתאכזב מההורים שלי ומהמשפחה שלי מרגישה פשוט לבד ברמות ואני לא מפסיקה לבכות בגללם שגם הדבר הכי קטן שאני מבקשת הם לא יכולים לעשות ומתחילים לחפש תירוצים אני רואה את המשפחה של בעלי כמה הם מחכים ומתרגשים לקראת ההריון וזה צובט אותי והורג אותי שהמשפחה שלי לא ככה באמת שהיום זה הגיע לי לשיא אני כבר מרגישה שאני לא יכולה לשאת את זה יותר פשוט לא בא לי לדבר איתם בכלל לא מטוב ולא מרע לא לשתף מי שאני לא מעניינת אותו הוא לא יעניין אותי וזה הכי הכאב בעולם אני הילדה הקטנה בבית וזה הורג אותי היחס הזה זה ככ פוגע ואני לא מרגישה שזה מגיע לי אני באמת לא מבקשת מהם כלום אין להם מושג כמה בעלי ואני נלחמים בחיים לא ביקשתי עזרה כלכלית אבל אפילו את המינימום הם לא יודעים לעשות פשוט משפחה בושה אני מתביישת בהם

ילדתי לפני 8 ימים ואני עכשיו כל הזמן עם צמרמורת זה לא נעלם אני אפילו לא יכולה לקום לתינוקת כל הגוף שלי מותש זה נורמאלי?