מרגישה שאני לא מפסיקה להתאכזב מההורים שלי ומהמשפחה שלי מרגישה פשוט לבד ברמות ואני לא מפסיקה לבכות בגללם שגם הדבר הכי קטן שאני מבקשת הם לא יכולים לעשות ומתחילים לחפש תירוצים אני רואה את המשפחה של בעלי כמה הם מחכים ומתרגשים לקראת ההריון וזה צובט אותי והורג אותי שהמשפחה שלי לא ככה באמת שהיום זה הגיע לי לשיא אני כבר מרגישה שאני לא יכולה לשאת את זה יותר פשוט לא בא לי לדבר איתם בכלל לא מטוב ולא מרע לא לשתף מי שאני לא מעניינת אותו הוא לא יעניין אותי וזה הכי הכאב בעולם אני הילדה הקטנה בבית וזה הורג אותי היחס הזה זה ככ פוגע ואני לא מרגישה שזה מגיע לי אני באמת לא מבקשת מהם כלום אין להם מושג כמה בעלי ואני נלחמים בחיים לא ביקשתי עזרה כלכלית אבל אפילו את המינימום הם לא יודעים לעשות פשוט משפחה בושה אני מתביישת בהם