דחוף אני בלחץץ סליחה מראש כן? פקק רירי יכול להיות גם הפרשה לא צמיגית? נגיד הפרשה ורודה כזו? או שחייב שיהיה צמיגי?

אוף, השתנה לי כל סדר היום. ישנה מלפנות בוקר עד הצהריים קמה מלא לפיפי. ותגידו לי זה הגיוני מזגן על 16, תחתון וגופיה וגורסת שלוקים בלילה? שבוע 34 פלוס

מתי הגוף מתחיל לחזור לעצמו אחרי לידה? יש פה מישהי שלא התאמנה ולא אכלה בריא והגוף חזר לה למה שהיה לפני ההריון?(בנות שמנמנות לא רזות כאילו מידה m-l) , לא מדברת על בנות שהן מידה s-xl והגנים שלהן מושלמים והגוף חוזר ישר אחרי לידה למה שהיה. הייתי לפני ההריון מידה m ועכשיו אני מידה l-xl ,לא הייתי שיא הרזה אבל הייתי סבבה לגמרי מבחינת הגוף שקלתי לפני ההריון 68 ואני גם גבוהה 1.71 אף פעם לא הרגשתי שמנה , תמיד הרגשתי שהגוף שלי מושלם ועכשיו נשארה לי אחרי הלידה בטן תחתונה נופלת כזאת ואני מסתכלת עליה כל פעם ובאלי למות לא מסוגלת להיות עירומה ליד בעלי ואני לובשת בגדים רחבים ! אין לי זמן להתאמן עם התינוק כי הוא כל היום דבוק לי לציצי בוכה וצורח כל היום מאז שנולד והוא כבר בן חודשיים. בעלי חוזר רק בערב מהעבודה ואיך שהוא בא אני סחוטה מעייפות לא מסוגלת לצאת לבחוץ להליכה , המוגלובין שלי ירד הברזל גם אני לוקחת כדורים אבל מרגישה עייפה כל הזמן אין לי כוח לכלום ! ובעלי לא מסתדר עם הילד הוא כל הזמן בוכה לו , אבל הוא לא מראה לי את זה. תמיד הוא אומר לי לכי תיצאי קצת תנשמי אוויר אני יהיה עם הילד וכשאני יוצאת אני מחכה איזה 10 דק מחוץ לדלת והתינוק צורח (הןא כאילו רגיל שאחרי אוכל אני מביאה לו ציצי כי אין לו מוצץ או משהו להירגע כי הוא לא אוהב מוצצים בכלל ) אז כל פעם אני מביאה לו ציצי ואחרי כמה שניות הוא נרדם . בקיצור סורי על החפירה אבל אני מתביישת מהגוף שלי ברמות בקטע של גם לצאת להתאמן אני לא מסוגלת , אני כל הזמן אוכלת בבית מתוקים ושטויות כי כנראה שכני מרגישה לבד אף אחד לא איתי וזה משפיע עליי ואני רק מתוסכלת מזה שהגוף שלי לא יחזןר למה שהיה בעבר יש פה מישהי שלמרות כל הדברים האלה הצליחה להרזואו לפחות לחזור בערך לגוף שהיה לה?

שבוע 4 פלוס 5 הריון שני מרגישה קצת עייפות,בחילות הולכות ובאות אבל לא משהו שדורש אסלה חחח ומדי פעם סחרורים קלים. אבל שואלת את עצמי אם זה פסיכולוגיה או לא חחח עוד מישהי שהרגישה ככה בשבוע מוקדם יחסית?

אני והבן זוג שלי רבים אני בהריון ומוצאת את עצמי בוכה מתחילת ההריון שלי רק בגלל ריבים אני מנסה להבין אותו בכל סיטואציה אפשרית משחררת כמה שיכולה אומרת כן כן והדבר היחיד שאני מבקשת ממנו זה שיישאר איתי כשהוא רוצה להיות עם חברים וגם פה אנחנו רבים ואומר שאני לא מבינה אותו והוא יוצא מלא עם חברים מרגישה שהוא יותר איתם מאשר איתי קשה לי כבר נפשית ופיזית מרגישה מטומטמת לא יודעת אם הבעיה בי שמאפשרת כל דבר ומבקשת סך הכל שיישאר איתי בבית אבל לטענתו משעמם לו ואין מה לעשות וגם פה הוא לא מקשיב ומעצבים אמרתי לו תעשה מה שאתה רוצה יצאתי לסלון אחרי כמה דקות רואה אותו כבר לבוש בתכנון לצאת אני מטומטמת? אני עייפה כבר מכל הדבר הזה

שבוע 40+5 ברוך השם, מרגישה הרבה צירונים קטנים והתקשות של הבטן, כאב נסבל לחכות שיתגברו?