אם נתתי נובימול. אחרי כמה זמן אפשר לתת גם נורופן ?

בנות רציתי לספר לכם מקרה שהיה לי ביום ולשאול מה אתם חושבות ומה אתם מייעצות לי , אני שבוע 17+3 ברוך ה תודה לבורא עולם ❤️ הלכתי לספרית לצבוע את השיער ובקצוות שלי יש צבע חום לפני כל צבע ספר עושה טסטר עם השיער יכול לעמוד בו עזבו שהספרתי לא עשתה לי ופשוע ישר צבעה ושאלתי כמה פעמים זה בסדר שהשיער שלי ככה אומרת לי כן יצא לך מושלם … היא חופפת לי ומתחילה להגיד לי מי הספר שעשה לך צבע כזה בשיער בגלל האדום כי זה היה שחור זה לא נצבע טוב אי אפשר קיצור התחילה להאשים את הספר שעשה לי לפני שתבינו הייתי אצל ספר לפני שנה ומשהו יותר אפילו והשיער שלי טבעי רק בקצוות קצת אדום קיצור הבן זוג שלי אמר לה אני לא משלם 800 השיער שלי ממש כמו חלודה רציתי לבכות חום עם פסים של לא יודעת איזה צבע ואז הבן זוג שלי אמר לה בואי אני אשלם לך על כל החומרים 400 שח חצי מהסכום ואז היא התחיל להגיד אני מזמינה משטרה ודיברה עם לקחוה ואמרה לה אל תדאגי היא בהריון והשם ישמור אני בחיים לא הייתי מדברת על ילד שאפילו עוד לא נולד שתבינו ועד עכשיו הבן זוג שלי רוצה לעביר לה חצי והיא פשוט רבה איתנו מה אתן הייתן עושות ? ומה אתם חושבות ?

אני כרגע בשבוע 10 +4 יצאו לי פצעונים בפנים, בחזה ובגב (משהו שבחיים לא היה לי) במה אתן ממליצות לי להשתמש כדי לטפל בזה ובעור בכללי ?

סתם באלי לפרוק. הריון שני, מחר המשוער שלי. הייתי בטוחה שאלד הרבה יותר מוקדם, ההריון הזה היה קשה מאוד ואני ממש סובלת בחודש האחרון. יש לי ילד בן שנתיים, אותו דווקא ילדתי יומיים לפני המשוער. בהריון הזה יצאתי מגדרי, עשיתי הרבה כושר , הייתי פעילה, עבדתי עד שבוע 38, עשיתי את כל הזירוזים מה שנקרא. כבר מחודש שמיני יש לי הרגשה שכל יום זה עומד לקרות, ושוב הכל חוזר לקדמותו. אני יודעת שיש לה את התאריך שלה, את המזל שלה, ושאין לי ממה להלחץ , הרי בסוף היא תצא וזה ממש עוד מעט. אבל אני לא מצליחה להבין מה יש לי. אני מרגישה ממש דכאון. אולי בגלל הקושי הפיזי שאני כלכך רוצה שיגמר , אולי כי כואב לי כל הגוף שלי שנמתח ומשמין ואני רק רוצה לחזור לעצמי, אולי כי אני מפחדת מהמעבר בין ילד אחד ל2 ואני רוצה כבר להגיע לזה כדי להפסיק לפחד. בכל מקרה אני לא מצליחה ״להנות״ מהשקט עד שהיא תגיע. אני בוכה כל יום בשבוע האחרון, כל ציר אני קופצת בציפייה . בא לי לחבק אותה כבר, בא לי שזה יהיה מאחוריי , לפתוח את הדף הזה ולסיים עם ההריון הקשה הזה. למה זה כלכך לחוץ לי? למה אני רק חושבת על זה וישר בוכה בחוסר פרופורציות?