משתמשת פורטי23 בפברואר 2026 בשעה 17:21
סתם באלי לפרוק.
הריון שני, מחר המשוער שלי.
הייתי בטוחה שאלד הרבה יותר מוקדם, ההריון הזה היה קשה מאוד ואני ממש סובלת בחודש האחרון.
יש לי ילד בן שנתיים, אותו דווקא ילדתי יומיים לפני המשוער.
בהריון הזה יצאתי מגדרי, עשיתי הרבה כושר , הייתי פעילה, עבדתי עד שבוע 38, עשיתי את כל הזירוזים מה שנקרא.
כבר מחודש שמיני יש לי הרגשה שכל יום זה עומד לקרות, ושוב הכל חוזר לקדמותו.
אני יודעת שיש לה את התאריך שלה, את המזל שלה, ושאין לי ממה להלחץ , הרי בסוף היא תצא וזה ממש עוד מעט.
אבל אני לא מצליחה להבין מה יש לי. אני מרגישה ממש דכאון.
אולי בגלל הקושי הפיזי שאני כלכך רוצה שיגמר , אולי כי כואב לי כל הגוף שלי שנמתח ומשמין ואני רק רוצה לחזור לעצמי, אולי כי אני מפחדת מהמעבר בין ילד אחד ל2 ואני רוצה כבר להגיע לזה כדי להפסיק לפחד. בכל מקרה אני לא מצליחה ״להנות״ מהשקט עד שהיא תגיע. אני בוכה כל יום בשבוע האחרון, כל ציר אני קופצת בציפייה .
בא לי לחבק אותה כבר, בא לי שזה יהיה מאחוריי , לפתוח את הדף הזה ולסיים עם ההריון הקשה הזה.
למה זה כלכך לחוץ לי? למה אני רק חושבת על זה וישר בוכה בחוסר פרופורציות?
💬8 תגובות❤️1 אהבה👍2 לייקים
