קהילה

מה עושים שכל לילה מחדש אני קרועה בין להביא את הילדה אליי ולישון איתה מחובקים שזה הדבר הכי כיף בעולם לבין זה שאני קמה שבורה עם גב תפוס וכל בוקר אומרת פעם אחרונה חחחחח

מה עושים שכל לילה מחדש אני קרועה בין להביא את הילדה אליי ולישון איתה מחובקים שזה הדבר הכי כיף בעולם לבין זה שאני קמה שבורה עם גב תפוס וכל בוקר אומרת פעם אחרונה חחחחח

תינוק בן חודש לא רוצה לאכול עוד מעל 60 סימילאק לדאוג??

למישהי יצא פקק רירי לא צמיגי ? מצרפת בתגובות תמונה

סתם פורקת מחשבות. חושבים על להביא אח או אחות לקטנה שלנו שכבר תכף בת שנה ועשרה חודשים,אבל בוא זמנית גם מפחדים מזה כי עכשיו יש כלכך הרבה דברים על הראש אם זה מבחינת העבודות שלנו,המצב הבריאותי של הבת שלנו שברוך השם משתפר🪬אבל עדיין.וגם המצב הנפשי שלי שלא מובן לי לפעמים,כי בתקופה האחרונה נמצאת במין דאון כזה במיוחד אחרי שמישהי מהעבודה סיפרה שאבא שלה שהיה מורדם ומונשם והילדה רק בת 18 עוד חודשיים אמורה להתגייס,ברוך השם אבא שלה התחיל להגיב כבר יותר טוב טיפה אבל הוא עדיין נמצא בבין לבין מה שנקרא וזה מחזיר אותי לכמעט ארבע שנים אחורה כשאבא שלי נפטר בגלל סרטן ריאות בצורה מאוד לא צפויה תוך חודש וקצת הוא כבר הלך לבורא עולם,וכלכך הייתי שקועה בעבודה כדי לעזור לאמא שלי כלכלית שאפילו לא היה לי זמן באמת להיות באבל,אז יש ימים שמתפרקת ושומעת שירים שהיינו שומעים ושרים ביחד ופשוט בוכה מגעגוע,הרבה מדחיקה את הרגשות שלי בנוגע לזה,ועכשיו הכל מציף אותי. גם המחזור שלי לא סדיר וקיימנו יחסים לא מוגנים כמה פעמים והוא לא גמר בפנים אבל יש עדיין אופציה להריון אומנם קטן אבל קיים,והינה המחזור מאחר כבר בכמה ימים ועשיתי כמה בדיקות הריון וכולם שליליות,וזה גם מכניס למין באסה ועצב כזה כי מחזיר אותי לתקופה של אחרי ההפלה שחיכינו להריון וכל פעם היה שלילי. קיצר באמת הכל מרגיש טעון וקשוח.גם אולי יפטרו בכלל את הבן זוג שלי מהעבודה אז בכלל הפן הכלכלי יהיה רק עליי עד שימצא עבודה חדשה,אבל גם זה השם יודע איך יקרה כי חודש הבא פתאום קראו לו למילואים שזה מפחיד אותי בלי הפסקה,בקושי ישנה בקושי מצליחה לתפקד אני על מצב רובוט פשוט אבל מנסה להמשיך להאמין בבורא עולם ומאמינה שבסוף הכל יסתדר לטובה וההריון יגיע ברגע המתאים לנו,כמו שקרה עם הבת הנסיכה שלנו🪬😍,אבל מודה שלפעמים קשה להאמין ובאלי פשוט להתפרק מכל מה שחווה.

אני ממש מרגישה תנועות של הידיים למטה ממש ותוהה לעצמי כמה עוד העובר צריך לרדת כדי להתברג טוב ללידה ? :)

החלטתי קצת לפרוק, טקסט אומנם ארוך אבל מאוד מעניין. אם יש לכם כמה דקות תקראו את מה שכתבתי... אין לי יותר את מי ואיפה לשתף כשהגעתי בפעם הראשונה לבית של המשפחה של בעלי, כבר באותה פגישה גיסתי (הכלה הגדולה) התחילה לספר לי דברים רעים על ההורים של בעלי ועל המשפחה כולה. היא אמרה לי שהיא מרחמת עליי שהגעתי להיות כלה דווקא לבית הזה. באותו רגע לא באמת הבנתי למה היא אומרת את זה, ולא ייחסתי לכך יותר מדי חשיבות – אבל המשפט הזה נחרט בי, ונשאר איתי שנים. עם הזמן שמתי לב שבכל מפגש היא לא מפספסת שום הזדמנות לדבר על ההורים של בעלי, ותמיד רק דברים שליליים. היא שיתפה אותי בלשון הרע באופן קבוע, שוב ושוב. אחרי החתונה, אני ובעלי גרנו תקופה בבית של ההורים שלו. זו הייתה תקופה מאוד קשה עבורי. חמי וחמותי התערבו כמעט בכל דבר, והיו לא מעט מצבים שהקשו עליי מאוד רגשית. בתוך כל הקושי הזה חיפשתי אוזן קשבת, מישהי שתבין אותי באמת. באותה תקופה התחלתי לשתף אותה בכל מה שעובר עליי בבית. דיברתי איתה בפתיחות מלאה על הקשיים, על התחושות, על הפגיעות. היא תמיד הגיבה בצורה שהגבירה את הכעס, הייתה מדליקה אותי עוד יותר, אמרה שהיא עברה דברים הרבה יותר קשים, שהם אנשים רעים, שהם לא אוהבים אותנו. אני ממש הייתי זורמת איתה בשיחות ומאמינה לכל דבר. לעיתים, מתוך הכעס שלה, היא הייתה מקללת אותם קללות קשות. אני מעולם לא הגבתי לזה – אני אדם שלא מקלל, ולא מדבר בצורה מגעילה. די מהר התחלתי להרגיש שמשהו בהתנהלות שלה לא מסתדר לי. בזמן שאיתי, בשיחות אישיות, היא הייתה מדברת עליהם בשנאה ובבוז. אבל בפגישות עם כל המשפחה יחד – היא הייתה צוחקת, שמחה, מתבדחת, מתחבקת ומתנשקת איתם כאילו אין שום בעיה וכאילו כל השיחות האלה בנינו לא היו. אז הבנתי שהיא פשוט שמה מסכה. היא צבועה. שהיא לא באמת אכפת לה ממה שאני עברתי, אלא מערערת לי בכוונה את הקשר איתם. ועדיין ניסיתי להצדיק אותה לעצמי. אמרתי לעצמי שאולי היא פשוט צריכה לפרוק לפעצים, אולי היא משתפת אותי ממקום של קושי. אבל לא הצלחתי להכיל יותר את כמות הרוע שיצאה לה מהפה. עם הזמן עברנו דירה, והמרחק הפיזי איתה קצת גדל – אבל גם אז היא המשיכה לפתוח איתי שיחות על ההורים של בעלי, שוב ושוב בוואטסאפ. בשלב מסוים היא שלחה לי הודעה קולית של אמא שלה, שבה גם היא מקללת את המשפחה של בעלי. הבנתי שגיסתי מספרת הכל גם מחוץ לשיחות בינינו, ושכל הדברים יוצאים החוצה. לא הרבה זמן אחרי זה, היא שלחה לי הודעה נוספת. היא סיפרה שהייתה אצל ההורים של בעלי, ושלטענתה הם דיברו עליי קשה מולה: אמרו שהאופי שלי “כבד”, שאני יושבת ולא עוזרת במפגשים משפחתיים, שאני מעלה המון דברים לרשתות החברתיות – דבר שפשוט לא נכון – ועוד טענות רבות. היא סיימה במשפט: “הייתי בהלם שהם אמרו את כל הדברים האלה ממש לידי”. כאן כבר ידעתי בוודאות שהיא משקרת לי. היה לי ברור שהיא מנסה לפגוע בי, לנתק אותי מהם רגשית, וליצור אצלי תחושה שאני לא רצויה. הבנתי שיש כאן קנאה, ופחד שיאהבו אותי יותר, ושכל המהלך הזה נועד להקטין אותי כדי להרים את עצמה. אחרי כל זה פשוט התרחקתי מהמשפחה כולה. לא הצלחתי יותר לשבת איתם, לא הצלחתי להיות נינוחה. הרגשתי שאני מאבדת את עצמי. לפעמים מתעורר בי רצון לצעוק ולחשוף את האמת, להגיד לכולם מי היא באמת – אבל בחרתי לשתוק, כי ידעתי שחשיפה כזו תוביל לפיצוץ גדול ולפגיעה בשלום הבית של כולם. היום, חמש שנים אחרי, אני מבינה מי היא באמת. אני לא מסוגלת לסבול את הצביעות שלה. בכל פעם שהיא רואה אותי היא מחייכת חיוך גדול, מוגזם, כאילו הכל מושלם, כדי לעצבן אןתי אבל זה לא מזיז לי. מה שכן קשה לי, זה התחושה שהיא הצליחה לנצל אותי: את הטוב לב שלי, את הפתיחות שלי, את האמון שלי. היא השתמשה בי כדי לחזק את עצמה, כדי לפרוק רוע, כדי לבנות את הדמות שלה על חשבוני. גם אם אף אחד אחר לא יודע את האמת – אני יודעת. ואני מאמינה שיש עוד אחד שראה הכל: בורא עולם, שראה את כל הכוונות הרעות שלה. הסיפור הזה לא מרפה ממני. הוא מלווה אותי ביום־יום, חוזר לי במחשבות, בכעס, בכאב. אני מרגישה פגועה, מותשת רגשית, מנוצלת ולא מצליחה לשחרר. שמרתי הכל בפנים שנים – ועכשיו זה כבד לי בנפש. הסיפור הרבה יותר מורכב מכל מה שכתבתי, אבל לא יכולתי לקצר יותר מזה.

החלטתי קצת לפרוק, טקסט אומנם ארוך אבל מאוד מעניין. אם יש לכם כמה דקות תקראו את מה שכתבתי... אין לי יותר את מי ואיפה לשתף כשהגעתי בפעם הראשונה לבית של המשפחה של בעלי, כבר באותה פגישה גיסתי (הכלה הגדולה) התחילה לספר לי דברים רעים על ההורים של בעלי ועל המשפחה כולה. היא אמרה לי שהיא מרחמת עליי שהגעתי להיות כלה דווקא לבית הזה. באותו רגע לא באמת הבנתי למה היא אומרת את זה, ולא ייחסתי לכך יותר מדי חשיבות – אבל המשפט הזה נחרט בי, ונשאר איתי שנים. עם הזמן שמתי לב שבכל מפגש היא לא מפספסת שום הזדמנות לדבר על ההורים של בעלי, ותמיד רק דברים שליליים. היא שיתפה אותי בלשון הרע באופן קבוע, שוב ושוב. אחרי החתונה, אני ובעלי גרנו תקופה בבית של ההורים שלו. זו הייתה תקופה מאוד קשה עבורי. חמי וחמותי התערבו כמעט בכל דבר, והיו לא מעט מצבים שהקשו עליי מאוד רגשית. בתוך כל הקושי הזה חיפשתי אוזן קשבת, מישהי שתבין אותי באמת. באותה תקופה התחלתי לשתף אותה בכל מה שעובר עליי בבית. דיברתי איתה בפתיחות מלאה על הקשיים, על התחושות, על הפגיעות. היא תמיד הגיבה בצורה שהגבירה את הכעס, הייתה מדליקה אותי עוד יותר, אמרה שהיא עברה דברים הרבה יותר קשים, שהם אנשים רעים, שהם לא אוהבים אותנו. אני ממש הייתי זורמת איתה בשיחות ומאמינה לכל דבר. לעיתים, מתוך הכעס שלה, היא הייתה מקללת אותם קללות קשות. אני מעולם לא הגבתי לזה – אני אדם שלא מקלל, ולא מדבר בצורה מגעילה. די מהר התחלתי להרגיש שמשהו בהתנהלות שלה לא מסתדר לי. בזמן שאיתי, בשיחות אישיות, היא הייתה מדברת עליהם בשנאה ובבוז. אבל בפגישות עם כל המשפחה יחד – היא הייתה צוחקת, שמחה, מתבדחת, מתחבקת ומתנשקת איתם כאילו אין שום בעיה וכאילו כל השיחות האלה בנינו לא היו. אז הבנתי שהיא פשוט שמה מסכה. היא צבועה. שהיא לא באמת אכפת לה ממה שאני עברתי, אלא מערערת לי בכוונה את הקשר איתם. ועדיין ניסיתי להצדיק אותה לעצמי. אמרתי לעצמי שאולי היא פשוט צריכה לפרוק לפעצים, אולי היא משתפת אותי ממקום של קושי. אבל לא הצלחתי להכיל יותר את כמות הרוע שיצאה לה מהפה. עם הזמן עברנו דירה, והמרחק הפיזי איתה קצת גדל – אבל גם אז היא המשיכה לפתוח איתי שיחות על ההורים של בעלי, שוב ושוב בוואטסאפ. בשלב מסוים היא שלחה לי הודעה קולית של אמא שלה, שבה גם היא מקללת את המשפחה של בעלי. הבנתי שגיסתי מספרת הכל גם מחוץ לשיחות בינינו, ושכל הדברים יוצאים החוצה. לא הרבה זמן אחרי זה, היא שלחה לי הודעה נוספת. היא סיפרה שהייתה אצל ההורים של בעלי, ושלטענתה הם דיברו עליי קשה מולה: אמרו שהאופי שלי “כבד”, שאני יושבת ולא עוזרת במפגשים משפחתיים, שאני מעלה המון דברים לרשתות החברתיות – דבר שפשוט לא נכון – ועוד טענות רבות. היא סיימה במשפט: “הייתי בהלם שהם אמרו את כל הדברים האלה ממש לידי”. כאן כבר ידעתי בוודאות שהיא משקרת לי. היה לי ברור שהיא מנסה לפגוע בי, לנתק אותי מהם רגשית, וליצור אצלי תחושה שאני לא רצויה. הבנתי שיש כאן קנאה, ופחד שיאהבו אותי יותר, ושכל המהלך הזה נועד להקטין אותי כדי להרים את עצמה. אחרי כל זה פשוט התרחקתי מהמשפחה כולה. לא הצלחתי יותר לשבת איתם, לא הצלחתי להיות נינוחה. הרגשתי שאני מאבדת את עצמי. לפעמים מתעורר בי רצון לצעוק ולחשוף את האמת, להגיד לכולם מי היא באמת – אבל בחרתי לשתוק, כי ידעתי שחשיפה כזו תוביל לפיצוץ גדול ולפגיעה בשלום הבית של כולם. היום, חמש שנים אחרי, אני מבינה מי היא באמת. אני לא מסוגלת לסבול את הצביעות שלה. בכל פעם שהיא רואה אותי היא מחייכת חיוך גדול, מוגזם, כאילו הכל מושלם, כדי לעצבן אןתי אבל זה לא מזיז לי. מה שכן קשה לי, זה התחושה שהיא הצליחה לנצל אותי: את הטוב לב שלי, את הפתיחות שלי, את האמון שלי. היא השתמשה בי כדי לחזק את עצמה, כדי לפרוק רוע, כדי לבנות את הדמות שלה על חשבוני. גם אם אף אחד אחר לא יודע את האמת – אני יודעת. ואני מאמינה שיש עוד אחד שראה הכל: בורא עולם, שראה את כל הכוונות הרעות שלה. הסיפור הזה לא מרפה ממני. הוא מלווה אותי ביום־יום, חוזר לי במחשבות, בכעס, בכאב. אני מרגישה פגועה, מותשת רגשית, מנוצלת ולא מצליחה לשחרר. שמרתי הכל בפנים שנים – ועכשיו זה כבד לי בנפש. הסיפור הרבה יותר מורכב מכל מה שכתבתי, אבל לא יכולתי לקצר יותר מזה.

עתידה להיות אם חד הורית והריון ראשון אני לבד בהריון לגמרי אין לי חברות ולא חברים כולם התנתקו ממני עם הזמן כי החיים שלי שונים משלהם עד לפני ההריון הייתי עושה סמים מסיבות יציאות מה לא ומאז ההריון אני בבית (מודה על כל רגע על ההריון ) אבל זה לקח ממני הכל עכשיו דברים רגילים אני לא יכולה להרשות לעצמי כי אני צריכה לקנות ציוד לתינוק שיגיע ומוותרת על עצמי בהמון דברים וזה קשה שאין אוזן קשבת והאבא של התינוק לא מעוניין בתינוק רק אחרי הלידה ישלם מזונות

מישהי יודעת תוך כמה זמן בבלינסון יש תוצאות של בדיקת דם לצורך מתן אפידורל? כבר לא זוכרת כמה זמן צריך לחכות מרגע שמגיעים לבית החולים עד שקוראים למרדים..

בעלי לאחרונה ממש בתקופת באסה ודכדוך אני ברוך השם בשבוע 40 מרגישה שצריכה ממנו יותר יחס חם מכיל ואוהב ובמקום זה הוא דופק לי יציאות על מתי יתחיל לי כבר צירים כאילו שבורא עולם נתן לי את השרביט להחליט וכאילו שהסביבה לא מספיק מלחיצה הסיר לחץ של לפני לידה מבעבע והתכנון זה להיות יחד בלידה בליווי דולה ולא מרגישה כרגע שזה בכיוון קצת הלכתי לאיבוד

מישהי עם יחס 1:96 בבדיקת דם של שקיפות עורפית – מה יצא בסוף?

נפלתי לזה הבן שלי רואה טלויזיה רק בן תשע חודשים , ברמה שאם אני שרה לו שירים הוא ישר מסתכל לטלויזיה כי מכיר את זה משם אין לי איך להעסיק אותו כבר כן יורדת למטה שינשום אוויר וסיבובים אבל לא נשארים כל כך הרבה זמן אני לבד תמיד וזה משעמם אותי להיות לבד ואני בעצמי גמורה ממההריון אופ 😢😢

בנות שטסו במהלך ההריון- עם מי עשיתם ביטוח חו״ל? הייתם מרוצות?

אני שבוע 5 וכנראה עם דלקת בשתן (טרם קיבלתי תוצאות של תרבית שתן). רופא המליץ לי לקחת אנטיביוטיקה זינת כי יש לי לחץ בבטן ודחיפות גדולה לשתן. מה דעתכן ?