קהילה

בעלי מחליט עלי על הכל ולא סומך על ההחלטות שלי. מקבל החלטות בלי להשאיר לי ברירה ואז אומר לי שאני החלטתי ככה ותתמודדי עם מה שיש. הוא אומר את זה בחוצפה. אני מגיעה למצב שאין לי ברירה אז אני עושה צעד מסוים שלא רציתי לעשות. לדוגמה עבודה זמנית שהייתה לי טובה, הוא אמר לי שאת מסיימת שם כי ככה אני החלטתי. לא שאל מה אני חושבת ואם אני רוצה. אז כמו שציינתי כבר שהוא לא משאיר לי שום ברירה גם פה הוא לא השאיר לי והטפתרתי מהעבודה שרציתי לעבוד. כששאלתי אותו למה? הוא לא עונה לי, רק טוען שככה הוא החליט ושאני צריכה להתמודד כי זה מה שיש. ניסיתי כמה וכמה פעמים לדבר איתו על זה שממש כבד לי בלב בגלל ההחלטה שלך לעזוב את המקום עבודה שלי, כי לא רציתי לעזוב. בכיתי יום שלם אחרי שהודעתי למקום עבודה שלי על כך. היה לי נורא כבד בלב ברמה שלא אוכל לתאר במילים. מאותו היום אני מרגישה שנאה כלפי בעלי. כי הוא לא מגלה בכלל רגישות. מרים אליי קול ומקבל החלטות במקומי. כשאני מנסה לדבר איתו על זה הוא פשוט מתחרפן ואומר שזה פעם אחרונה שאנחנו מדברים על הנושא הזה ואפילו לא נותן לי הזדמנות לשפוך מה שיושב לי על הלב. התנהגות מגעילה שלא ציפיתי. לא מצליחה לגעת בו. הגענו למצב שהוא דורש יחס ואני מרגישה ריחוק אמיתי וניתוק רגשי. גם ככה היחסים שלנו לא היה משהו ויצא לי לדבר איתו על גירושים, הוא פשוט צרח אליי ואמר לי שאני דפוקה או משוגעת או שקיבלתי מכה חזקה בראש כי אני לא מבינה מה אני אומרת. זה מה שהוא אומר לי. ככל שהזמן עובר אני יותר ויותר לא סובלת את הבן אדם הזה. הוא אומר שהוא רוצה רק לטובתי לכן הוא לפעמים לא נותן לי לקבל במקרה החלטה שגויה אז הוא מראש מתכנן ומחליט הכל בשבילי. אני מרגישה שאני כלואה בתוך הנישואים האלה עם 3 ילדים ושאין לי חופש. או לפחות הזדמנות קטנה לקבל החלטה חשובה עבורי. הוא מנהל אותי ואת החיים שלי ולא נותן לי רגע לצאת מהמרחב הסגור הזה. לא מסוגלת לראות אותו. ומה שהזוי שהוא בכלל לא מודע לכל מה שעובר עלי. כשמדברים איתו הוא מסרב להבין או שאומר את המשפט הקבוע שלו "תתמודדי זה מה שיש". אני לא רוצה לפרק את המשפחה. אבל אני בראש שלי כבר התגרשתי ממנו כי הוא לא שם לב כמה הוא מזלזל בי ובכבוד שלי. זה בן אדם שאי אפשר לדבר איתו כי הוא חושב שהוא גאון וצודק בכל דבר. אני עייפה נפשית ולא יודעת מה לעשות...אני יודעת שאם אני אמשיך לחיות איתו אני רק אסבול ואם אני אסבול גם הילדים לא יהיו שמחים. כי אם אמא שמחה כל הבית מאושרים. ואם זה הפוך, הבית פשוט מתפרק...בלי שבעלי שם לב

בעלי מחליט עלי על הכל ולא סומך על ההחלטות שלי. מקבל החלטות בלי להשאיר לי ברירה ואז אומר לי שאני החלטתי ככה ותתמודדי עם מה שיש. הוא אומר את זה בחוצפה. אני מגיעה למצב שאין לי ברירה אז אני עושה צעד מסוים שלא רציתי לעשות. לדוגמה עבודה זמנית שהייתה לי טובה, הוא אמר לי שאת מסיימת שם כי ככה אני החלטתי. לא שאל מה אני חושבת ואם אני רוצה. אז כמו שציינתי כבר שהוא לא משאיר לי שום ברירה גם פה הוא לא השאיר לי והטפתרתי מהעבודה שרציתי לעבוד. כששאלתי אותו למה? הוא לא עונה לי, רק טוען שככה הוא החליט ושאני צריכה להתמודד כי זה מה שיש. ניסיתי כמה וכמה פעמים לדבר איתו על זה שממש כבד לי בלב בגלל ההחלטה שלך לעזוב את המקום עבודה שלי, כי לא רציתי לעזוב. בכיתי יום שלם אחרי שהודעתי למקום עבודה שלי על כך. היה לי נורא כבד בלב ברמה שלא אוכל לתאר במילים. מאותו היום אני מרגישה שנאה כלפי בעלי. כי הוא לא מגלה בכלל רגישות. מרים אליי קול ומקבל החלטות במקומי. כשאני מנסה לדבר איתו על זה הוא פשוט מתחרפן ואומר שזה פעם אחרונה שאנחנו מדברים על הנושא הזה ואפילו לא נותן לי הזדמנות לשפוך מה שיושב לי על הלב. התנהגות מגעילה שלא ציפיתי. לא מצליחה לגעת בו. הגענו למצב שהוא דורש יחס ואני מרגישה ריחוק אמיתי וניתוק רגשי. גם ככה היחסים שלנו לא היה משהו ויצא לי לדבר איתו על גירושים, הוא פשוט צרח אליי ואמר לי שאני דפוקה או משוגעת או שקיבלתי מכה חזקה בראש כי אני לא מבינה מה אני אומרת. זה מה שהוא אומר לי. ככל שהזמן עובר אני יותר ויותר לא סובלת את הבן אדם הזה. הוא אומר שהוא רוצה רק לטובתי לכן הוא לפעמים לא נותן לי לקבל במקרה החלטה שגויה אז הוא מראש מתכנן ומחליט הכל בשבילי. אני מרגישה שאני כלואה בתוך הנישואים האלה עם 3 ילדים ושאין לי חופש. או לפחות הזדמנות קטנה לקבל החלטה חשובה עבורי. הוא מנהל אותי ואת החיים שלי ולא נותן לי רגע לצאת מהמרחב הסגור הזה. לא מסוגלת לראות אותו. ומה שהזוי שהוא בכלל לא מודע לכל מה שעובר עלי. כשמדברים איתו הוא מסרב להבין או שאומר את המשפט הקבוע שלו "תתמודדי זה מה שיש". אני לא רוצה לפרק את המשפחה. אבל אני בראש שלי כבר התגרשתי ממנו כי הוא לא שם לב כמה הוא מזלזל בי ובכבוד שלי. זה בן אדם שאי אפשר לדבר איתו כי הוא חושב שהוא גאון וצודק בכל דבר. אני עייפה נפשית ולא יודעת מה לעשות...אני יודעת שאם אני אמשיך לחיות איתו אני רק אסבול ואם אני אסבול גם הילדים לא יהיו שמחים. כי אם אמא שמחה כל הבית מאושרים. ואם זה הפוך, הבית פשוט מתפרק...בלי שבעלי שם לב

בעלי מחליט עלי על הכל ולא סומך על ההחלטות שלי. מקבל החלטות בלי להשאיר לי ברירה ואז אומר לי שאני החלטתי ככה ותתמודדי עם מה שיש. הוא אומר את זה בחוצפה. אני מגיעה למצב שאין לי ברירה אז אני עושה צעד מסוים שלא רציתי לעשות. לדוגמה עבודה זמנית שהייתה לי טובה, הוא אמר לי שאת מסיימת שם כי ככה אני החלטתי. לא שאל מה אני חושבת ואם אני רוצה. אז כמו שציינתי כבר שהוא לא משאיר לי שום ברירה גם פה הוא לא השאיר לי והטפתרתי מהעבודה שרציתי לעבוד. כששאלתי אותו למה? הוא לא עונה לי, רק טוען שככה הוא החליט ושאני צריכה להתמודד כי זה מה שיש. ניסיתי כמה וכמה פעמים לדבר איתו על זה שממש כבד לי בלב בגלל ההחלטה שלך לעזוב את המקום עבודה שלי, כי לא רציתי לעזוב. בכיתי יום שלם אחרי שהודעתי למקום עבודה שלי על כך. היה לי נורא כבד בלב ברמה שלא אוכל לתאר במילים. מאותו היום אני מרגישה שנאה כלפי בעלי. כי הוא לא מגלה בכלל רגישות. מרים אליי קול ומקבל החלטות במקומי. כשאני מנסה לדבר איתו על זה הוא פשוט מתחרפן ואומר שזה פעם אחרונה שאנחנו מדברים על הנושא הזה ואפילו לא נותן לי הזדמנות לשפוך מה שיושב לי על הלב. התנהגות מגעילה שלא ציפיתי. לא מצליחה לגעת בו. הגענו למצב שהוא דורש יחס ואני מרגישה ריחוק אמיתי וניתוק רגשי. גם ככה היחסים שלנו לא היה משהו ויצא לי לדבר איתו על גירושים, הוא פשוט צרח אליי ואמר לי שאני דפוקה או משוגעת או שקיבלתי מכה חזקה בראש כי אני לא מבינה מה אני אומרת. זה מה שהוא אומר לי. ככל שהזמן עובר אני יותר ויותר לא סובלת את הבן אדם הזה. הוא אומר שהוא רוצה רק לטובתי לכן הוא לפעמים לא נותן לי לקבל במקרה החלטה שגויה אז הוא מראש מתכנן ומחליט הכל בשבילי. אני מרגישה שאני כלואה בתוך הנישואים האלה עם 3 ילדים ושאין לי חופש. או לפחות הזדמנות קטנה לקבל החלטה חשובה עבורי. הוא מנהל אותי ואת החיים שלי ולא נותן לי רגע לצאת מהמרחב הסגור הזה. לא מסוגלת לראות אותו. ומה שהזוי שהוא בכלל לא מודע לכל מה שעובר עלי. כשמדברים איתו הוא מסרב להבין או שאומר את המשפט הקבוע שלו "תתמודדי זה מה שיש". אני לא רוצה לפרק את המשפחה. אבל אני בראש שלי כבר התגרשתי ממנו כי הוא לא שם לב כמה הוא מזלזל בי ובכבוד שלי. זה בן אדם שאי אפשר לדבר איתו כי הוא חושב שהוא גאון וצודק בכל דבר. אני עייפה נפשית ולא יודעת מה לעשות...אני יודעת שאם אני אמשיך לחיות איתו אני רק אסבול ואם אני אסבול גם הילדים לא יהיו שמחים. כי אם אמא שמחה כל הבית מאושרים. ואם זה הפוך, הבית פשוט מתפרק...בלי שבעלי שם לב

בעלי מחליט עלי על הכל ולא סומך על ההחלטות שלי. מקבל החלטות בלי להשאיר לי ברירה ואז אומר לי שאני החלטתי ככה ותתמודדי עם מה שיש. הוא אומר את זה בחוצפה. אני מגיעה למצב שאין לי ברירה אז אני עושה צעד מסוים שלא רציתי לעשות. לדוגמה עבודה זמנית שהייתה לי טובה, הוא אמר לי שאת מסיימת שם כי ככה אני החלטתי. לא שאל מה אני חושבת ואם אני רוצה. אז כמו שציינתי כבר שהוא לא משאיר לי שום ברירה גם פה הוא לא השאיר לי והטפתרתי מהעבודה שרציתי לעבוד. כששאלתי אותו למה? הוא לא עונה לי, רק טוען שככה הוא החליט ושאני צריכה להתמודד כי זה מה שיש. ניסיתי כמה וכמה פעמים לדבר איתו על זה שממש כבד לי בלב בגלל ההחלטה שלך לעזוב את המקום עבודה שלי, כי לא רציתי לעזוב. בכיתי יום שלם אחרי שהודעתי למקום עבודה שלי על כך. היה לי נורא כבד בלב ברמה שלא אוכל לתאר במילים. מאותו היום אני מרגישה שנאה כלפי בעלי. כי הוא לא מגלה בכלל רגישות. מרים אליי קול ומקבל החלטות במקומי. כשאני מנסה לדבר איתו על זה הוא פשוט מתחרפן ואומר שזה פעם אחרונה שאנחנו מדברים על הנושא הזה ואפילו לא נותן לי הזדמנות לשפוך מה שיושב לי על הלב. התנהגות מגעילה שלא ציפיתי. לא מצליחה לגעת בו. הגענו למצב שהוא דורש יחס ואני מרגישה ריחוק אמיתי וניתוק רגשי. גם ככה היחסים שלנו לא היה משהו ויצא לי לדבר איתו על גירושים, הוא פשוט צרח אליי ואמר לי שאני דפוקה או משוגעת או שקיבלתי מכה חזקה בראש כי אני לא מבינה מה אני אומרת. זה מה שהוא אומר לי. ככל שהזמן עובר אני יותר ויותר לא סובלת את הבן אדם הזה. הוא אומר שהוא רוצה רק לטובתי לכן הוא לפעמים לא נותן לי לקבל במקרה החלטה שגויה אז הוא מראש מתכנן ומחליט הכל בשבילי. אני מרגישה שאני כלואה בתוך הנישואים האלה עם 3 ילדים ושאין לי חופש. או לפחות הזדמנות קטנה לקבל החלטה חשובה עבורי. הוא מנהל אותי ואת החיים שלי ולא נותן לי רגע לצאת מהמרחב הסגור הזה. לא מסוגלת לראות אותו. ומה שהזוי שהוא בכלל לא מודע לכל מה שעובר עלי. כשמדברים איתו הוא מסרב להבין או שאומר את המשפט הקבוע שלו "תתמודדי זה מה שיש". אני לא רוצה לפרק את המשפחה. אבל אני בראש שלי כבר התגרשתי ממנו כי הוא לא שם לב כמה הוא מזלזל בי ובכבוד שלי. זה בן אדם שאי אפשר לדבר איתו כי הוא חושב שהוא גאון וצודק בכל דבר. אני עייפה נפשית ולא יודעת מה לעשות...אני יודעת שאם אני אמשיך לחיות איתו אני רק אסבול ואם אני אסבול גם הילדים לא יהיו שמחים. כי אם אמא שמחה כל הבית מאושרים. ואם זה הפוך, הבית פשוט מתפרק...בלי שבעלי שם לב

בא לי שבעלי יישאל לשלומי באמצע/ סוף יום בא לי שבעלי ייתן לי חיבוק כשהוא חוזר מהעבודה בא לי לשבת לצחוק איתו פשוט בא לי…. 😞

דחוף.. איזה שיר להקדיש לבעלי שאומר לי ״ואי אני עייף לא ישנתי טוב״ אחרי שמונה חודשים שאני לא ישנה בכלל? חשבתי על עץ ירוק מפלסטיק.. ״אתה ערום ועזוב וחלש״😂😂😂

שבוע 29+4 הריון מלווה בבחילות ועכשיו הגוף דורש רק פחמימות כל הזמן איך מתמודדים עם זה ??

בנות שעברו קיסרי וגם לידה רגילה עד כמה ההחלמה קשה אחרי קיסרי? והאם נשארו לכן כאבי גב מההרדמה ?

היי בנות איך העברתן את העמסת סוכר (100) בשלום? משתפת שאחרי שלקחו ממני דם ב-50 התעלפתי אני מאוד רגישה ובלחץ היסטרי מהבדיקה

שבוע 40+2 הריון שני הערכת עובר 4 קילו אחרי סטריפינג בביקורת היום פתיחה 2 מחיקה 50% ואני באמת לא רואה את הסוף… אציין שהלכתי לים, שכבתי עם בעלי,דיקור פעמיים , רפלקסולוגיה,עיסוי פטמות,עשיתי הליכות ופשוט כלום!!! בבקשה תנחמו אותי :( (את הראשון ילדתי גם בשבוע 41)

שבוע 40+2 הריון שני הערכת עובר 4 קילו אחרי סטריפינג בביקורת היום פתיחה 2 מחיקה 50% ואני באמת לא רואה את הסוף… אציין שהלכתי לים, שכבתי עם בעלי,דיקור פעמיים , רפלקסולוגיה,עיסוי פטמות,עשיתי הליכות ופשוט כלום!!! בבקשה תנחמו אותי :( (את הראשון ילדתי גם בשבוע 41)

שבוע 40+2 הריון שני הערכת עובר 4 קילו אחרי סטריפינג בביקורת היום פתיחה 2 מחיקה 50% ואני באמת לא רואה את הסוף… אציין שהלכתי לים, שכבתי עם בעלי,דיקור פעמיים , רפלקסולוגיה,עיסוי פטמות,עשיתי הליכות ופשוט כלום!!! בבקשה תנחמו אותי :( (את הראשון ילדתי גם בשבוע 41)

שבוע 38+6 מחכה להתקדמות כלשהי . ניראה לי שאחכה עד שלישי הבא לשבוע 40 אם אין שום התקדמות כדאי לעלות לבית חולים ???

שבוע 40+2 הריון שני הערכת עובר 4 קילו אחרי סטריפינג בביקורת היום פתיחה 2 מחיקה 50% ואני באמת לא רואה את הסוף… אציין שהלכתי לים, שכבתי עם בעלי,דיקור פעמיים , רפלקסולוגיה,עיסוי פטמות,עשיתי הליכות ופשוט כלום!!! בבקשה תנחמו אותי :( (את הראשון ילדתי גם בשבוע 41)

שבוע 40+2 הריון שני הערכת עובר 4 קילו אחרי סטריפינג בביקורת היום פתיחה 2 מחיקה 50% ואני באמת לא רואה את הסוף… אציין שהלכתי לים, שכבתי עם בעלי,דיקור פעמיים , רפלקסולוגיה,עיסוי פטמות,עשיתי הליכות ופשוט כלום!!! בבקשה תנחמו אותי :( (את הראשון ילדתי גם בשבוע 41)