בנות קשה לי כל היום אני עם התינוקי (בן חודש וחצי) לבד בבית וטוב לי, נכון שקצת קשה לבד אבל מסתדרת כמו כולן. בעלי מגיע בערב הביתה, אוכל מתקלח ונמצא קצת עם התינוק. עכשיו הוא מחזיק אותו כבר איזה שעה שעתיים אבל לא רק מחזיק, שם בטרמפולינה, בעריסה עם המובייל, על הספה... סבבה אין בעיה, אבל הוא פה ושם בוכה מגזים ואני לא מסוגלת לשמוע אותו בוכה, אז אמרתי לו תן לי אותו אני אחזיק אותו אני אהיה איתו, לך תתקלח תעשה מה שאתה צריך, אומר לי עזבי אותי את כל היום איתו אני גם רוצה להיות איתו עכשיו... עכשיו שלא תבינו לא נכון, אני הכי מבינה אותו בעולם והוא צודק, אני כל היום איתו והוא רוצה אולח לנצל את הזמן איתו, אבל מרגיש לי שהוא עושה לי בדווקא כי מקודם היה לנו ריב קטנטן. בכל הסיפור הזה כלום לא משנה חוץ מזה שבאמת באלי להרים את הבייבי שלי ולחבק אותו, לא יכולה שהוא בוכה. אוף. ואני אומרת לעצמי, סתומה הוא איתו, תנצלי את הזמן תעשי כל מה שאת לא מספיקה כל היום, אם זה לימודים או אפילו סתם לנוח, אבל אין אני לא מצליחה להנות מהזמן הזה, זה מתסכל אותי והנה אני פה כותבת לכן.