פוסט פריקה אבא שלי היה חולה הרבה שנים במחלה ואמא שלי תמיד טיפלה בו. אני אמא לילדים קטנטנים. תמיד הרגיש לי שהקשיים שלי בחיים לא חשובים או קטנים לעומת מה שהיא חווה. כל מיני דברים שהיו לי בחיים וכן הייתי צריכה תמיכה של אמא לא נעזרתי בה כי הרגשתי שהיא לא יכולה לתמוך בלי בגלל שהטיפול באבא שלי. אבא שלי נפטר לאחרונה. זה כמובן מאוד עצוב וכואב לי. הבעיה שאם קורה לי משהו בחיים שממש אני מודאגת ממנו, תמיד היא גורמת לי להרגיש שזה לא חשוב, ורק מה שהיא מרגישה חשוב. היא תמיד מקטינה את הקשיים שלי והיא לא נותנת את התמיכה שאני זקוקה אליה. שאולי זה מובן שלא יכולה לתמוך כי אבא שלי נפטר לאחרונה אבל מה שפוגע בי זה לא שהיא לא תומכת אלא זה שהבעיות שלי והקשיים שלי כאילו "קטנים" וזה ממש לא. זה בהקשר רפואי וכאלה..זה לא סתם על דברים שטחיים. היא כל הזמן גורמת לי לחשוב שאני מתעסקת בשטותיות. וזה ממש ממש לא. חושבת לצמצם דיבור איתה כי היא פשוט עושה לי רע כל שיחה איתה..