היי, האם יש כאן אמהות לתינוקות קטנים בני חודשיים , שלוש, עם לרינגומלציה? או מי שהיה ועבר לו ? האם עברתם בירור של ברונכוסקופיה? מתי זה עובר? איך מתמודדים??

חייבת לשתף משהוא כי פשוט אין לי את מי... נמאס לי להרגיש לבד. אני לא גרה ליד אמא שלי אני גרה בעיר של חמותי אין לי אחיות אני בת יחידה ויש לי חברה אחת טובה שכרגע נמצאת במשבר בזוגיות אז גם היא לא פה בשבילי... היחיד שיש לי זה בעלי וגם הוא לא מבין כלום. אני כל השבוע עובדת מאוד קשה ורק מחכה ליום חמישי כדי לסוע לאמא שלי, בשבילי זה השחרור אחרי כל השבוע פה אין לי עם מי לצאת החברות שלי לא מכאן בעלי יודע כמה זה חשוב לי ובכל זאת כל פעם הוא דוחה את זה ברגע האחרון שנסע בשישי במקום בחמישי אם זה היה לטובת משהו סבבה אז מילא אבל מה יוצא שהוא יוצא עם חברים אני נשארת לבד בבית ונזכרת כמה קשה לי שאני פה לבד! אני הכי מפרגנת ביציאות עם חברים אבל יש גבול גם אני פה. כל השבוע הזה הרגשתי ממש לבד הוא בקושי היה בבית ובסוף גם ההנאה שלי התבטלה. הוא רואה אותי בוכה פה כי כואב לי כי זה יושב על דברים גדולים ואומר טוב לא נעים לי לצאת שאת ככה ובסוף נחשו מה אחרי שניה הוא יוצא(זה אומר שזה ממש נעים) הבית נקי הכל מסודר ולא באלי פשוט לישון מוקדם כל יום ישנים מוקדם בשביל השגרה עבודה וכו.. היום לא צריך לישון מוקדם מחר חופש פשוט לא באלי לישון.... אני יושבת פה ופשוט כואב לי מכמה אפשר להיות לבד. כל כך חיכיתי לצאת וגם זה התבטל בסוףףףף אין לי דרך להכיר חברות, בעבודה שלי כולם מבוגרות וזה לא הסגנון ... סתם פרקיה תודה למי שקראה🙏

לצערי הבנתי שהזוגיות שלי היא לא מדויקת לי. יש לנו שני ילדים ואנחנו ביחד כבר 10 שנים ונשואים 8. הוא שותף טוב לשירה ואבא טוב. שותף מלא כמעט בבית ותומך בי בעסק שלי ומביא פרנסה הביתה. הוא איש טוב באמת אבל הוא לא בשבילי. הוא יכול לא לענות לי כשאני מדברת איתו כי לדעתו אמרתי משהו שלא מתאים לו, כשהוא מתעצבן הוא לוקח הכל ממש דרמתי ומתנשף ועושה תנועות עם הידיים ובוכה וזה יכול להיות על כלום ושום דבר. חושבים לאן ללכת עם הילדים, אומר לי ניסע לאיזה פארק בעיר אחרת, יש לנו פארק בדיוק כזה מתחת לבית אז מה הטעם לנסוע רחוק (שעה נסיעה). אומר לי רוצה לגוון. אמרתי לו שגם בבית הוא נמצא כל יום וזה לא אומר שרוצה לגוון אז אני לא מבינה מה הקשר. קם והלך ולא מדבר איתי. הולך ממלמל לעצמו בבית ומסתובב הלוך חזור. אין סקס... אין. היינו לפני שבוע ליומולדת שלו במלון ושם היה. לפני זה לא היה יותר מחודש וחזרנו ושוב אין כלום. לא יוזם, לא נוגע, לא מנסה, לא מחמיא. אני מנסה לשמור על עצמי ממש, הגעתי למצב שאני כבר בקושי אוכלת כדי לשמור על גזרה, כל היום במטבח מבשלת לילדים ולו. משתדלת לטפח את עצמי כמה שאפשר. אני גם עוברת התפתחות אישית עכשיו, לומדת ומנסה להיות הגרסה הכי טובה של עצמי והוא מסתובב עם חולצות קרועות בבית והלך פעם לעבודה עם מכנסיים עם חור! והוא עובד עם מחויט ולקוחות! יש לו עבודה מכובדת ולא חסר לנו כסף כדי לקנות לו בגדים ואני מתחננת אליו שיקנה. הוא לא יודע לאכול שהו שהוא לא פחמימות, הוא חי רק על לחמים, פיתות וגבינות. כל מה שאני מבשלת הוא אוכל פעם אחת ואז זורקים אבל מבקש שאבשל. השמין ברמות קיצוניות, אני כבג לא נמשכת אליו. מצליחה לשכב איתו את הפעם בחודשיים רק כשאני עם הגב אליו. בחיים לא היה לי אומץ להעיר לו על התזונה ועל ההזנחה הזאת כי הוא דרמתי ברמות, כל מילה הכי קטנה שאומרים לו גורר אחריו דרמות טורקיות ולאחרונה נהיה לי אומץ ואני מעירה הכי בעדינות שאני יכולה והוא עדיין עם הדרמה. למה אני צריכה לחיות על מרק כדי שיימשך אלי שוב וזה לא קורה. מרגישה שאני בתקופה שאני מתה לעשות שינויים ולהנות ובא לי להתפתח והוא כמו משקולת שמשאיר אותי למטה. אני מרגישה אומללה כשהוא ככה.