חייבת לשתף משהוא כי פשוט אין לי את מי... נמאס לי להרגיש לבד. אני לא גרה ליד אמא שלי אני גרה בעיר של חמותי אין לי אחיות אני בת יחידה ויש לי חברה אחת טובה שכרגע נמצאת במשבר בזוגיות אז גם היא לא פה בשבילי... היחיד שיש לי זה בעלי וגם הוא לא מבין כלום. אני כל השבוע עובדת מאוד קשה ורק מחכה ליום חמישי כדי לסוע לאמא שלי, בשבילי זה השחרור אחרי כל השבוע פה אין לי עם מי לצאת החברות שלי לא מכאן בעלי יודע כמה זה חשוב לי ובכל זאת כל פעם הוא דוחה את זה ברגע האחרון שנסע בשישי במקום בחמישי אם זה היה לטובת משהו סבבה אז מילא אבל מה יוצא שהוא יוצא עם חברים אני נשארת לבד בבית ונזכרת כמה קשה לי שאני פה לבד! אני הכי מפרגנת ביציאות עם חברים אבל יש גבול גם אני פה. כל השבוע הזה הרגשתי ממש לבד הוא בקושי היה בבית ובסוף גם ההנאה שלי התבטלה. הוא רואה אותי בוכה פה כי כואב לי כי זה יושב על דברים גדולים ואומר טוב לא נעים לי לצאת שאת ככה ובסוף נחשו מה אחרי שניה הוא יוצא(זה אומר שזה ממש נעים) הבית נקי הכל מסודר ולא באלי פשוט לישון מוקדם כל יום ישנים מוקדם בשביל השגרה עבודה וכו.. היום לא צריך לישון מוקדם מחר חופש פשוט לא באלי לישון.... אני יושבת פה ופשוט כואב לי מכמה אפשר להיות לבד. כל כך חיכיתי לצאת וגם זה התבטל בסוףףףף אין לי דרך להכיר חברות, בעבודה שלי כולם מבוגרות וזה לא הסגנון ... סתם פרקיה תודה למי שקראה🙏