בעל קמצן נשואים שלוש וחצי שנים. השנה וחצי האחרונות היו ממש קשים, לא התנהלנו נכון עם הכסף ונכנסנו לחובות ולמינוס. בהכוונה של עמותת פעמונים עשינו לנו תקציב לכל דבר ולפיו אנחנו מתנהלים. אחרי הרבה מאמצים ובעזרת אנשים טובים הצלחנו לסגור כמעט את כל החובות, נשאר לנו ממש סכום קטן שכם אותו בעזרת השם נסגור בסוף החודש. עכשיו אנחנו ממש רוצים להתחיל לחסוך לבית ודיברנו על זה שסוף סוף מאחרי החגים נוכל להתחיל איזשהו חיסכון. היתה לנו שנה קשוחה מאד שבקושי נשמנו, הצטמצמנו בכל דבר אפשרי, קיבלנו תרומות מאנשים והיו לילות שהלכתי לישון רעבה כדי שלו ולילדה יהיה מה לאכול. עכשיו כשהגענו למצב שאפשר קצת לשחרר אני מרגישה צורך לפרגן לנו קצת (לא בצורה מוגזמת בכלל! בתוך תקציב ועדיין מחושבים) הבעיה שבעלי כבר אימץ לעצמו דפוס התנהגות קמצני וחסכני יותר מידיי ואני נחנקת. אתן דוגמא: התקציב שלנו לשבת הוא 180 שח. אנחנו לא חורגים בשקל מהסכום הזה ואם כן מורידים את זה מהשבוע הבא. עכשיו נשארו לנו הרבה מצרכים יבשים. פירות וירקות מהחג אז לשבת הקרובה יצא שבקושי צריך לקנות כמה דברים קטנים. ביקשתי ממנו כשראינו שאין כמעט מה לקנות - לקנות חומרים לעוגת גבינה וריבת חלב שראיתי. ואז הוא התחיל להגיד שריבת חלב זה יקר ולא צריך ושאנחנו צריכים את הכסף כדי לחסוך... אמרתי לו שזה לא יעבור את התקציב הרגיל של ה180 אמר שעדיין גם אם לא עובר לא חייבים להגיע לסכום גג ושאם אפשר לחסוך כמה שקלים אז צריך לעשות את זה. כילוווו מה לעזזאל??? עד שאפשר קצת לנשום, שאני יכולה להינות קצת במטבח, להכין משהו יותר מושקע וטעים והכל במסגרת תקציב שהקצבנו מראש - מה הבעיה? זאת רק דוגמא. אני מרגישה חנוקה לגמרי. נמאס לי לחיות כמו יהיה גם כשהמציאות מאפשרת קצת יותר... כמובן לחסוך והכל אבל לתת לעצמי קצת ביטוי. זה אפשרי סופסוף