שאלה על זוגיות ודת..אשמח לעצות.. אני כמעט שלושה שבועות אחרי לידה..בעלי תומך ואוהב ומכבד ועוזר והיחסים שלנו מעולים.. העניין הוא שאנחנו שומרים נידה, לא יצאנו לנו לשמור ככ לפני ההריון כי זה היה יחסית מהר אחרי החתונה כמה פעמים בודדות וזהו..עכשיו הוא היה איתי בלידה (אומרים שאסור אבל זה היה בחירה שלנו ואכן הלידה הייתה כיפית איתו) זה שלנו ורצינו להיות בזה ביחד.. אבל מי שמבינה..אחרי הלידה זה פשוט נידה לגמרי..ופה מתחיל המשבר שלי, הבכי הלילי והיומיומי..אני מבינה את האיסור ויש בזה הרבה הגיון, שבעל לא ירצה לבוא על אשתו בזמן שהיא כאןבה ומדממת וכו וכו וצריכה זמן לעצמה ולגוף ועוד ועוד. אבל....זה פשוט עינוי נפשי שאני לא יכולה לחבק אותו או לקבל חיבוק. חיבוק תמיכה... אני חןשבת על זה ואף אחד לא חיבק אותי בתקופת הלידה..ההורים שלי עוזרים האחים שלי כולם ויש חיבוקים של מזל טןב צחוקים ושמחה ..אבל חיבוק תמיכה של עצבות אין...לפעמים טני מאכילה את הילד ובוכה שאני לא מטפלת בו טןב או שיש גזים ואני מתייסרת איתו ביחד..אז בעלי כן קפ ומציע עזרה והכל ומטפל בו אבל פשוט אי אפשר לגעת...וזה מעציב אותי יותר..החבר הכי טןב שלי האדם שאני הכי מחןברת אליו -לא יכול לנחם אותי בגלל איסורים שיש בנישואים...אנחנו מדברים המוןן והןא מודע למצב ולהתקפי הבכי שלי (שאני יןדעת שהם נורמלי בשבועיים האלה של אחרי לידה וזה הורמנאלי והכל טוב וכי יש ילד חדש..) אבל הוא פשוט לא יכול לנחם אותי בחום גוף שלו..שוב אנחנו מדברים המון והןא גם לא יודע מה לעשות ..אני ממש רואה איך הוא אובד עצות וגם אני.. אשמח לעצות שלכן איך עברתן את התקופה הזו עד למקווה..בכלל אם יש פה בנות שנפלו קצת בחיבוק אבל המשיכו לשמור את הנידה... (אני עדיין קצת מדממת ולא יודעת בכלל מתי לעשות הפסק)תודה בנות!!