בעלי בעלי בנה על חמתי לעזור לנו. כל פעם כשהבנתי שאן על מי לסמוך.. עוד בהריון, נסתי למצוא פתרונות טובים, כמו לעבור עיר הוא ישר היה אומר שאמא שלו תעזור (למשל להוציא את הילד מהגן כשנצטרך.. להיות איתו שעה שעתיים). כבר בשבוע הראשון שילדתי הבנתי מהר מאוד שאן סיכוי ושהמצב גרוע מאוד. בעלי שוב חשוב התעקש.. חיכה שתצא לפנסיה כמו שהבטיחה לו. בפועל כלום. והנה אני אחרי לידה חזרתי מחופשת הלידה ואני מתמודדת עם הכל לבד. אן עזרה מאף אחד, לא עברנו דירה ואני מוטשת ומיואשת מהמרדף היום יומי שלי. אני רחוקה מאמא שלי ובעלי בשלו. לא רוצה לחפש עבודה אחרת (כדי שנוכל לעבור דירה, לא רוצה לנסוע רחוק כל יופי כשאני נוסעת כמעט 4 שעות) מתוסכלת ולא יכולה לסבול אותו יותר.