סיפור הלידה שלי הלידה שלי הייתה לפני שבועיים וחצי, אחרי שהתחלתי לעכל ולהתאושש הייתי חייבת לשתף אתכם בסיפור הלידה שלי כמובן. שבוע 39+6 יום ראשון, אמורה ללכת יום שני לביקורת הריון עודף, אמרתי לבעלי שאני מעדיפה בגלל הקורונה לא להגיע הרבה פעמים למיון ואני יחכה עד יום שלישי אולי יתפתח משהו. התפללתי על זה חזק, ביום ראשון 4 לפנות בוקר קמתי לפיפי כרגיל ופתאום ראיתי שרטוב לי בתחתונים, חשבתי שברח לי פיפי אבל אז בעצה של הבנות פה עם הזמן השתעלתי וראיתי שממשיך לצאת מים, הלכתי לחדר לבעלי ואמרתי לו שיורדים לי המים. הוא קם מהר מה שלא אופייני לו והתארגנו לבית חולים. אני רעדתי ספק מהקור ספק מהתרגשות, אחרי בדיקה הייתי בפתיחה 1.5 והומלץ לי או לקבל זירור פיטוצין או להישאר לאשפוז 24 שעות להתפחות טבעית, הייה ברור לי שבגלל הקורונה אני רוצה ללדת כמה שיותר מהר. הלכתי על זירוז. הגעתי לחדר לידה והתחילו לי צירים עוד לפני הזירוז, משעה 8 הם התחילו ואז התחזקו, ביקשתי אפידורל, אמרו לי שהמדדים מגיע כל רגע בסוף אחרי סבל נוראי היא הגיעה ב11, הפתיחה הייתה 2, קיבלתי אפידורל, חיברו לי פיטוצין והכל היה פאנן. הדבר היחידי שלא עבד זה הפתיחה, פשוט לא התקדמתי, נשארתי על פתיחה 2 מלא שעות, החלפתי כבר 2 משמרות של מיילדות. במשמרת השלישית חשבתי שאני יולדת , כבר היה אחר הצהריים הפתיחה הייתה 4 ואמרו לי שזה מתחיל להתקדם מפתיחה 4, הגעתי ל10 בלילה עם פתיחה 8 אחרי שעות ארוכות מאוד, 12 בלילה התחלפה משמרת שוב, הגעתי לפתיחה 9, הייתי עייפה ותשושה, מיואשת, רעבה, ופשוט סבלתי. התחילו לי לחצים בטוסיק והייתי מסוממת מהאפידורל כי חשבתי שלא עבוד ואז הזריקו לי מנה ענקית שגרמה לי לרעוד ממש. פתיחה 10 ב1 בלילה והמיילדת אמרה לי לעשות כמה לחיצות רק כדי שהראש ירד עוד. לחצתי כמו משוגעת כדי להוכיח לעצמי לבעלי שאני עוד פה ומסוגלת. אחרי דקה איבדתי הכרה. אמרתי לבעלי שאני לא רואה אותם והכל מסוחרר ופשוט נפלתי עליו. אחרי מס דקות נשכבתי והחלטתי שאני לא מסוגלת ללחוץ, אמרתי שיקחו אותי לניתוח שיעשו מה שהם רוצים אני לא לוחצת כי פחדתי להתעלף שוב. החליטו לנתק לי את האפידורל בפתיחה 10 כן כן, ולהביא לי ארטיק קרח בטעם ענבים מה שהחזיר לי טיפה את הסוכר לגוף. אחרי שעה ארוכה של שכנועים שהרופא נמצא איתי ושתי מיילדות החלטתי לנסות. בשעה 2 התחלתי לחיצות, מיילדת אחת החזיקה לי רגל אחת ובעלי את השנייה והם פשוט יילדו אותי! הם בכל ציר כי הרגשתי אותו עד השמיים בלי אפידורל, הם פשוט תפסו אותי ולחצו אותי , אני מודה שבלעדיהם לא הייתי מצליחה ! בשעה 2:32 הגיע לאוויר העולם נסיך יפה וקטן במשקל 3.245, הניחו אותו עלי ואז ראיתי שהמיילדת גוזרת את חבל הטבור והבנתי שמשהו לא בסדר, היא לקחה אותו ורצה איתו. אמרתי לבעלי שיטוס איתם ויעזוב אותי אני יסתדר. הוא בלע המון מי שפיר והיו צריכים להוציא אותם עם צינור. בזמן הזה אני לחצתי להוציא את השלייה ואז כמובן החלק של התפרים. עברתי לידה קשה 24 שעות בחדר לידה זה לא בא ברגל. אבל אחרי הכל אני מודה לאלוהים על הנסיך שהביא לי בחיי. תודה לכם בנות על עזרה, ייעוץ, מילה טובה ובכלל סבלנות לכל בקשה או שאלה. עוד נדע ימים טובים מאלה בעזרת ה׳ רק בריאות!!!