צריכה לפרוק 😢 בטח הרבה חוות משבר עם הבעל אחרי הלידה אבל לא חשבתי לעולם שכך הכל יהיה. את ההריון הוא בראש ובראשונה רצה. עוד לא התבססנו עוד לא התחתחנו אומנם היינו יחד כבר 7 שנים ידענו שזה יגיע אבל היינו שאננים. עד שהגיע פתאום ההריון והוא כל חיו רצה ילדים ורצה להיות אבא ולהרגיש מה זה כיוון שאבא אין לו ואף פעם לא ידע גם מה זה. סמכתי עליו השארתי את ההריון התחתנו ילדתי לפני 3 חודשים ילדתי קיסרי ותמיד רציתי שאמא שלי תהיה איתי בלידה זה היה קיסרי חירום. בהתחלה אמרתי לו שהוא יהיה אחרי שראיתי שאותו רגע בחדר לידה לפני הניתוח שאני בוכה את חיי והוא לא תומך מספיק החלטתי שאמא שלי תיכנס איתי. לא משנה,מפה לשם אחרי הברית שהיתי אצל אמא שלי חודש וחצי בזמן הזה הבנאדם פשוט לא התעניין מספיק לא הראה סימני התרגשות, היה מגיע בסופשים בקושי היה מתייחס אליהם וקם איתי בלילות לא מתלהב כאילו קיבל הלם. חזרתי לבית שלנו והוא החליף עבודה וכרגע עובד לילות יש לציין שאני הכי מתחשבת לא מעירה נותנת לו לנוח מכינה לאכול הכל עושה, אבל חוזר מהעבודה בצהריים וישר הולך למיטה לא מסתכל עלי שאני לא ישנתי לילות והייתי ערה יותר מ24 שעות ובכלל עם עם התינוקות קצת תשקיע ץשב איתם תשחק תדבר כלום,נשיקה וזהו. אני במהלך היום בעבודה לא מתקשר לשאול איך הם רק ממש לפעמים ועכשיו כשבאתי שוב לאמא כי אני הייתי חייבת קצת לנשום ועזרה הוא גם לא מראה סימני התעניינות אם אני לא שולחת לו תמונות שלהם הוא לא מבקש לא מספיק משקיע איתם. יש לציין שביני לבינו מבחינת הזוגיות כלום לא השתנה ההפך, כשאנחנו ביחד הוא רוצה כל הזמן לחבק אותי להיות איתי אבל כאילו משהו עם הילדים זה אנטי. אני עשיתי איתו מלא שיחות הוא מודע לזה אבל זה פשוט לא בא לו בטבעיות לא יודעת מה יש לו מרגישה שהוא הפקיר אותי לגדל אותם לבד מפחדת מהעתיד מה יהיה..לא רוצה להגיע למצב של גירושים זה לא מה שדמיינתי